מחקר חדש מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו (UCSF) מציג לראשונה דפוס מוחי מובחן בילדים עם רגישות יתר חושית (Sensory Over-Responsivity) , מצב שבו גירויים יומיומיים כמו רעש, אור או מגע גורמים לעומס רגשי, התפרצויות או הימנעות. התגלית מבוססת על הדמיית fMRI של 83 ילדים נוירודיברגנטיים בני 8 עד 12, ופורסמה ב-Journal of Neurodevelopmental Disorders.
החוקרים חילקו את הילדים לשתי קבוצות: כ-40 ילדים רגישים לגירויים חושיים וכ-40 שאינם רגישים. בעזרת הדמיית fMRI, שמודדת פעילות לפי שינויים ברמות חמצן הדם במוח, נמצא כי אצל הילדים הרגישים קיימת תבנית הפוכה בין שתי מערכות מוחיות מרכזיות: נמצאה פעילות נמוכה של המערכת האקסוגנית (חיצונית) האחראית על עיבוד תחושות כמו רעש, מגע ואור, בעוד שנמצאה פעילות גבוהה של המערכת האנדוגנית (פנימית) האחראית על ויסות, מחשבה, שליטה עצמית ורגש.
אצל הילדים שאינם רגישים נמצא בדיוק ההפך - המערכת החיצונית פעילה ויעילה יותר, והמערכת הפנימית רגועה ומאוזנת.
ד"ר פראטיק מוקרג'י, שותף במחקר, הסביר כי ילדים שמוצפים בגירויים "מגבירים את רשתות השליטה הפנימיות ומנמיכים את הרשתות שקולטות את הגירוי", מה שמייצר תגובות רגשיות חזקות או התפרצויות.
ד"ר אליסה מרקו הוסיפה כי חלק מהילדים שאינם רגישים מראים תגובת יתר הפוכה, תת-תגובה לגירויים, מה שמדגיש את הפיצול בין שני דפוסי הפעילות.
לפי המחקר, כ-5 עד 12 אחוזים מהילדים בארה"ב חווים קשיים בעיבוד תחושתי, וזו אחת הסיבות להתנהגות רגשית בלתי יציבה בגיל בית ספר. בדרך כלל הטיפול כולל חשיפה הדרגתית לגירויים בליווי טיפול מקצועי. החוקרים מציינים כי דפוסי מוח ייחודיים יכולים לאפשר בעתיד התאמה אישית של טיפול לכל ילד לפי פרופיל הקישוריות המוחית שלו.
לדברי מוקרג'י, "אם נדע לזהות את דפוסי המוח של כל ילד ולהבין איך הם משתקפים בהתנהגות וברגש, נוכל בעתיד להציע טיפול מותאם ומדויק יותר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו