גם כשהם לא, נרקיסיסטים חשים דחויים חברתית

מחקר חדש שפורסם ב-Journal of Personality and Social Psychology חושף שנרקיסיסטיםלא רק נוטים לחוש מודרים אלא אכן מודרים בתדירות גבוהה יותר מאשר אנשים עם אישיות פחות אגוצנטרית. המחקר מצא כי אנשים עם רמות גבוהות יותר של נרקיסיזם חוו, בתחושותיהם, יותר דחיה חברתית בחיי היומיום.

המחקר, בהובלת כריסטיין באטנר, חוקרת מאוניברסיטת באזל בשוויץ, מצא שתחושות של הדרה היו קשורות לשינויים ברמות הנרקיסיזם שנה לאחר מכן - ולהיפך - מה שמדגים כי הדרה נראית כמחזקת תכונות נרקיסיסטיות לאורך זמן.

באטנר עבדה עם צוות בינלאומי של חוקרים שהשתמשו בסקרים, מדגמים וניסויים מבוקרים עם משתתפים מגרמניה, ארצות הברית, בריטניה, שוויץ וניו זילנד. בסך הכל, המחקרים כללו השתתפות של 77,000 אנשים. החוקרים רצו להבין מי מודר בתדירות גבוהה יותר ומדוע.

התוצאות הראו כי אנשים נרקיסיסטים היו בעלי נטייה גבוהה יותר לתפוס אינטראקציות חברתיות דו-משמעיות כמדירות, גם כאשר הדרה לא הייתה מפורשת. הם נטו יותר לפרש אינטראקציה כדחיה חברתית גם כשזו לא התרחשה. כך, למשל, יכולים נרקיסיסטים לפרש מבט חמקמק או חוסר אינטראקציה ברשתות חברתיות כדחיה חברתית כשזו לא הכוונה.

"הממצאים מתיישבים עם המחקר הקודם שלנו, שמראה שנרקיסיסטים יכולים להיות פרנואידים ולהאמין שאחרים רוצים לפגוע בהם, גם כאשר אין לכך ראיות" אמרה אריקה הפר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סארי בבריטניה שלא הייתה מעורבת במחקר. "אנחנו הצענו שזה נובע מהצורך המתמיד של נרקיסיסטים להגן על דימוי העצמי המפואר אך השברירי שלהם - הם תמיד ערניים לכל איום על האגו כדי שיוכלו לנטרל אותו במהירות".

"נרקיסיסטים לא רק רואים את עצמם כקורבנות של הדרה חברתית - התנהגותם גם תורמת להדרה זו, ויוצרת מעגל היזון חוזר שיכול להעצים את התפתחות התכונות הנרקיסיסטיות" אמרה באטנר.