איך קובעים גיל? לא, ימי הולדת הם לא התשובה

הגוף לא תמיד מזדקן בהתאם למספר הנרות על עוגת יום ההולדת שלנו. לפי חוקרים באוניברסיטת פן סטייט,הגיל הביולוגישל אדם - המשקף עד כמה גופו מתפקד היטב - יכול להיות שונה מגילו הכרונולוגי, שהוא פשוט מספר השנים מאז הלידה. פער זה יכול להיות מושפע ממגוון גורמי לחץ שחווים במהלך החיים, מה שעשוי לגרום לגופנו להיות "מבוגר" או "צעיר" יותר ממה שהיינו מצפים.

מדענים פיתחו שיטות להערכת גיל ביולוגי, אך מחקר חדש בהובלת החוקר אבנר אפסלי, דוקטורנט בתוכנית לתארים מתקדמים במדעים מולקולריים באוניברסיטה, מדגיש כי סוג הרקמה המשמשת למדידה הוא קריטי. אפסלי והמנחה שלו עידן שלו פרסמו את ממצאיהם בכתב העת Aging Cell.

גיל ביולוגי זוכה לתשומת לב מכיוון שהוא יכול לספק הבנה מדויקת יותר של הסיכון של אדם למחלות הקשורות לגיל, כולל סרטן ודמנציה. חוקרים יצרו מספר שעונים אפיגנטיים - כלים שמשווים את הגיל הביולוגי של אדם לגילו הכרונולוגי. שעונים אלה נבנים על ידי איסוף דגימות רקמה ממספר רב של אנשים ובחינת הבדלים בסמנים לאורך החיים. באמצעות אלגוריתמים של בינה מלאכותית חוקרים משתמשים בסמנים כדי להעריך גיל ביולוגי.

חברות רבות החלו להציע שירותים המעריכים את הגיל הביולוגי של אנשים על ידי ניתוח מידע אפיגנטי מדגימות רוק של לקוחות שנשלחות בדואר לאחר יריקה לתוך מבחנה. עם זאת, רוב השעונים האפיגנטיים המוכרים נלקחים מדם, לא רוק. במסגרות קליניות, שימושים מאומתים מדעית בשעונים אפיגנטיים עדיין אינם נפוצים, והדיוק של הבדיקות המסחריות מוטל בספק.

החוקרים רצו להשוות את הביצועים של סוגי דגימות רקמה שונים בהערכת גיל ביולוגי. הם העריכו חמישה סוגים של דגימות רקמה והשוו אותם עם שבעה שעונים אפיגנטיים. המחקר כלל 284 דגימות רקמה נפרדות מ-83 אנשים בגילאי תשע עד 70 שנה. בשישה מתוך שבעת השעונים שנבדקו, הצוות מצא כי רקמה מהפה הובילה להערכות פחות מדויקות באופן משמעותי של גיל ביולוגי בהשוואה לדגימות מבוססות דם.

"בדקנו שלושה סוגים של דגימות דם ושני סוגים של רקמות אוראליות - רוק ומשטחי לחי", הסביר אפסלי. "כמעט בכל שעון אפיגנטי, הרקמה האוראלית הובילה להערכות גבוהות משמעותית של הגיל הביולוגי של הנבדק. במקרים מסוימים, ההערכות היו גבוהות ב-30 שנה; זה מאוד לא מדויק. ברור מאוד שהרקמה המשמשת למדידת הגיל הביולוגי של מישהו חייבת להתאים לרקמה שבה השתמשו כשהשעון נוצר. אחרת, הערכות הגיל הביולוגי לא יהיו תקפות".

תוצאות מהמחקר הראו שסוגי רקמות דם הובילו להערכות גיל ביולוגי דומות בין השעונים האפיגנטיים השונים. לעומת זאת, רקמה אוראלית התנהגה באופן שונה מאוד ובדרך כלל הייתה מאד לא מדויקת.

"אם חברות או רופאים רוצים להשתמש ברוק או במשטחי לחי למדידת גיל ביולוגי צריך לפתח לשם כך שעונים אפיגנטיים יעודיים. ברוב המקרים, נכון לעכשיו, נדרשת דגימת דם להערכה מדויקת של גיל", הוסיף אפסלי.

"חוקרים עדיין מגלים כיצד ליישם גיל ביולוגי", הוסיף שלו. "המחקר שלנו מתמקד ביישומים רפואיים, אבל שעונים אפיגנטיים שימשו גם עם דגימות דם מזירות פשע כדי לעזור למדענים פורנזיים לזהות את הגיל המשוער של חשודים בפשע. מי יודע לאן התחום הזה יוביל אותנו בהמשך?"