בנובמבר הקרוב ישבר לפחות שיא יוצא דופן אחד בתעשיית הגיימינג: "GTA 6" ישים קץ ל-13 שנים ועוד חודשיים של המתנה מאז קודמו באחת מסדרות המשחקים המצליחות בכל הזמנים. זהו הפער הארוך ביותר בין שני משחקים בתולדותיה, ואחד הארוכים ביותר בתעשיית הגיימינג אי פעם. בפעם האחרונה שבה אולפני רוקסטאר הוציאו משחק בסדרה, העולם היה שונה לחלוטין. זה היה לפני הקורונה, לפני נשיאות טראמפ, לפני המלחמות באוקראינה ובאיראן ולפני ה-AI. מי ששיחקו ב-GTA 5 בזמן אמת הם כבר לא אותם אנשים, ואיתם השתנה גם האופן שבו עובדת התעשייה.
גיימינג הוא אחד מענפי הבידור הגדולים בעולם. לפי חברת המחקר Newzoo, הכנסות שוק המשחקים העולמי חצו ב-2025 את רף 200 מיליארד הדולר - הרבה יותר מהכנסות בתי הקולנוע. רק לשם השוואה, GTA 5 הכניס יותר ממיליארד דולר בשלושת הימים שלאחר השקתו. זה קרה ב-2013. "ספיידרמן: יום חדש" רשם השבוע את סוף השבוע השני הכי מצליח בהיסטוריה של הקולנוע, אחרי "הנוקמים: סוף המשחק", עם הכנסות עולמיות של 927 מיליון דולר. אלא שכאמור, מתחת לפני השטח, ההצלחה הולכת ומתחלפת בסימני אזהרה.
אחד הבולטים שבהם הוא מה שחיכה למי שכבר רכשו את המשחק בהזמנות המוקדמות. הגרסה הרגילה של המשחק מגיעה בקופסה עם כריכה ועליה פוסטר המשחק, ממש כמו בכל משחק אחר בעבר. אלא שבפנים לא נמצא עותק פיזי. בתוך הקופסה מחכה פתק קטן ועליו קוד, שאותו יתבקשו השחקנים להקליד כדי להתחבר לשרת שיוריד, בבוא העת, את המשחק החדש לקונסולה שלהם. על פניו, זה נשמע עניין שולי, אפילו מבורך. בפועל, זה הקצה של סיפור שמשנה את היחסים בין הצרכנים שהפכו את התעשייה הזאת למי שהיא, והאופן שהיא תופסת אותם.
אחרונים בתור למרכיב הקריטי
כדי להתחיל להבין את עומק השינוי הזה, צריך לדבר על משהו שונה לחלוטין: זיכרון. הרכיב הזה, RAM (או זיכרון פנימי) חיוני לכל משחק מאז ומעולם. המשחקים נעזרים בזיכרון כדי לעבד גרפיקה, היגיון פיזי של עולם המשחק, ההתנהגות והתנועה של הדמויות ועוד. ככל שהמשחקים הולכים ונעשים מורכבים ומודרניים יותר, כך נדרש מהזיכרון להיות מהיר, יעיל וחכם יותר. קונסולות מודרניות מגיעות מצוידות בכמות ובאיכות RAM שמאפשרת לעמוד בהתקדמות המשחקים גם שנים קדימה.
בשנים האחרונות נכנס מתחרה עצום למגרש: תעשיית ה-AI. אימון והפעלת מודלים גדולים דורשים כמויות עצומות של זיכרון מהיר. מרכזי הנתונים של חברות הטכנולוגיה רוכשים מערכות בהיקפים שהשוק פשוט לא מצליח לעמוד בקצב הייצור שלהם. לשם ההמחשה: קונסולת PlayStation 5 מגיע עם 16GB של זיכרון RAM, בעוד מערכת זיכרון (Rack) בודדת של אנבידיה למערכות AI מכיל קיבולת זיכרון של 1,300 קונסולות. מרכזי הנתונים מלאים בארונות כאלה.
אמנם מדובר בסוגי זיכרון שונים ובצרכי מערכת שונים, אבל הם מתחרים על כושר הייצור של אותן יצרניות. שלוש השחקניות העיקריות בשוק הן סמסונג ו-SK hynix הקוריאניות ומיקרון האמריקנית. יחד הן שולטות ביותר מ-90% משוק הזיכרון. הערכות עדכניות מהתעשייה צפו שכ-70% מתפוקת הזיכרון העולמית עשויה להיות מופנית ליישומי מרכזי נתונים.
בישראל ההתייקרות מתונה יותר
הקורבנות העיקריים של הביקוש לזיכרון AI אינם רק קונסולות, אלא גם מחשבים אישיים, טלפונים, מכוניות ומוצרי חשמל חכמים. מיקרוסופט דיווחה ביוני שעלות הזיכרון והאחסון שבהם היא משתמשת בקונסולות התייקרה ביותר מפי 2.5, ושהיא צופה הכפלה נוספת במחיר עד סתיו 2027.
התוצאה היא תרחיש חריג בהיסטוריה של פלטפורמות גיימינג: במקום שקונסולות ותיקות יירדו במחיר לאורך זמן, הן הולכות ומתייקרות. PS5 עם קורא דיסקים הושק בארה"ב בנובמבר 2020 במחיר של 500 דולר. כיום עומד המחיר על 650 דולר (עלייה של 30%), בעוד הדגם הדיגיטלי רשם עלייה של 50%. התייקרויות דומות נרשמו גם ב-Xbox ובנינטנדו סוויץ'. מיקרוסופט העלתה באוגוסט את מחיר Xbox Series X עם כונן ל-800 דולר ואת Series S בנפח 512GB ל-500 דולר. נינטנדו הודיעה שמחיר Switch 2 בארה"ב יעלה בספטמבר מ-450 ל-500 דולר.
בישראל התמונה מורכבת יותר. PS5 עם כונן הושק במחיר של 2,500 שקלים, שנשמר עד היום (עם שינויים בהתאם לסוג היבוא והאחריות). הדגם הדיגיטלי שהושק במחיר של 2,000 שקלים התייקר מאז ל-2,200 שקלים. Xbox Series X, שהושק ב-2,200 שקל, נמכר כיום בכ-2,600 שקל. מנגד, Switch 2 הושק ב-2,399 שקל ומחירו הרשמי ירד ל-2,199 שקל. הדולר הנמוך והיבוא המקביל ריככו חלק מההתייקרות שנרשמה בארה״ב.
התוצאה המיידית של ההתייקרויות המשמעותיות האלה הייתה צניחה במכירות קונסולות. במאי האחרון נרשם שפל של יותר מ-20 שנה במכירות פלייסטיישן בארה"ב, בעוד Xbox רשם את הרבעון החלש ביותר שלו מאז הושק לראשונה. גם ברמה העולמית, מכירות פלייסטיישן ירדו ב-36% ברבעון האחרון לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה.
סוני לא הכריזה עדיין רשמית על PlayStation 6, אך על פרסומים בתקשורת האמריקנית החליטה לדחות את ההשקה בגלל משבר הזיכרון. ללא השקה אין גם מחיר צפוי לקונסולה, אבל סביר להניח שהיא תגיע עם תג מחיר יקר יותר מהקונסולה הנוכחית. מה שעשוי לקרב אותנו לטווח 1,000 דולר לקונסולה. שינוי קיצוני לתעשייה שהייתה נחשבת במשך שנים כזמינה כמעט לכל כיס, והופכת להיות תענוג שרק עשירים יכולים להרשות לעצמם.
סוף עידן הבעלות על משחקים
משבר החומרה מתפרץ במקביל לשני שינויים אחרים: משבר ההפקה של משחקי הענק ומשבר הבעלות הצרכנית. במשך שנים המחיר הממוצע של משחק קונסולה עמד על סדר גודל של 60 דולר. לפני מספר שנים הסכום הזה קפץ ל-70 דולר, וחלק ממשחקים החדשים - כולל GTA 6 - כבר מגיעים עם תג מחיר של 80 דולר (מחיר גרסת ה-Ultimate כבר מגיע ל-99 דולר). בחנות המשחקים של פלייסטיישן בישראל משחקים חדשים נמכרים במחיר של 320 שקלים ויותר.
במחירים כאלה, יצרניות המשחקים נתקלות באותה דילמה של אולפני הקולנוע הגדולים. למה להשקיע במשחק מקורי ויקר שיכול להיכשל אחרי שנים של פיתוח, כשאפשר ללכת על בטוח עם רימייקים, ריבוטים או המשכים למשחקים קיימים? וכך התעשייה מגבילה בעצמה את המקוריות והיצירתיות, מצנזרת או גונזת מראש משחקים שהיו יכולים להיות מעולים אבל נשאו סיכון גדול מדי, ומזרימה לשוק עוד מאותו דבר כדי למקסם את האפשרות להרוויח.
כדי לגשר על הפערים האלה, ענקיות הגיימינג משנות את המודל העסקי על חשבון הצרכנים. במובן הבסיסי ביותר, החזקה של עותק פיזי של משחק היא בעלות עליו. הוא יהיה שלכם לנצח, בקופסה ובהישג יד, זמין בכל מקום. עותק דיגיטלי לעומת זאת נשמר על שרתי הענן של הקונסולה ותלוי בחסדי החברה שהם בבעלותה. היא יכולה להעלים את המשחק מתי שתרצה או לדרוש תשלום נוסף תמורתו. ב-Geforce Now למשל, מנוי המשחקים בקונסולה של אנבידיה, קיימת מגבלה של 100 שעות משחק בחודש, שאחריה תידרשו להפסיק או לשלם על זמן נוסף במשחק שעליו כבר שילמתם.
ההשפעה הנוספת של חיוב צריכה דיגיטלית היא חיסול שוק היד השנייה. מאז ומעולם משחקים עברו מיד ליד. סיימתם לשחק? יכולתם להשאיל את המשחק לחבר או למכור אותו למישהו אחר. השווקים הללו גידלו דורות של גיימרים שהיו מסוגלים להרשות לעצמם משחקים במחיר מופחת, או לפתח את ספריית המשחקים שלהם על ידי החלפות עם שחקנים אחרים. ברגע שהמשחק מגיע רק בגרסה דיגיטלית הוא שייך רק לחשבון הספציפי שעליו הוא הופעל. אי אפשר להעביר או למכור אותו. כל שחקן חייב לשלם עבור המשחק, שכאמור גם אז אינו בבעלותו. סוני הודיעה רשמית שהחל מ-2028 היא תפסיק להפיק דיסקים למשחקים חדשים.
מתקרבים לגבול הסובלנות
כאן מגיעה המכה השלישית שמנחיתות ענקיות הגיימינג על הצרכנים: מנויים חודשיים. חומת תשלום שמאחוריה מסתתר קטלוג גדול של משחקים, תמורת חיוב חודשי. החברות קובעות איזה משחקים יגיעו לקטלוג, לכמה זמן ומתי ייצאו ממנו, והן מעלות באופן עקבי את המחירים שלהם. כלומר, אם תרצו ספרייה שמשתנה כל הזמן ואינה בבעלותכם, תצטרכו לשלם עליה יותר ויותר.
וכשאלו המחירים, האולפנים מייצרים פחות משחקי פרימיום, מה שמייצר גלי פיטורים בחברות המשחקים הגדולים. אמנם תעשיית האינדי מנצלת את הוואקום כדי להזרים משחקים קטנים ונישתיים, אבל המשחקים הפופולריים והחשובים הולכים ומצטמצמים, וכל אחד מהם נדרש להחזיר השקעה עצומה.
ואחרי שאמרנו את כל אלה, אין עדיין נתונים שמצביעים על פיצוץ בתעשיית הגיימינג. ההכנסות ממשיכות לצמוח, קונסולת Switch 2 נמכרות בכמויות אדירות ו-GTA 6 צפוי לרשום את אחת ההשקות המסחריות הגדולות בתולדות התעשייה. ובכל זאת, נראה שבקרוב מאוד גיימרים בכל העולם יעמדו בפני שתי שאלות מכריעות: כמה עוד יהיו מוכנים לשלם בשביל משחק שהוא אפילו לא שלהם באמת, והאם יסכימו לשלם על קונסולת משחקים במחיר של טלפון פרימיום?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו