יש תנועה פשוטה למדי שמבוצעת בכל יום כמה מיליארדי פעמים, על ידי אנשים מכל רחבי העולם: המשיכה הקלה, שאחריה מגיע הצליל המאלחש של בעבוע מתוך פחית השתייה רגע לפני שמתחילים לשתות אותה. מעטים יודעים שההמצאה הזו, שנראית לנו כ”כ מובנת מאליה, נולדה בנסיבות מוזרות.
הפיקניק שהוביל למהפכה
בשנת 1959, אֶרְמַל קְלֵיאוֹן פְרֵייז, מהנדס מאוהיו, יצא לפיקניק משפחתי, וגילה ששכח להביא פותחן לפחיות. אם זה נשמע לכם מוזר, נחשוף שלמרות שפחיות משקה הומצאו כבר בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 (יותר מ-100 שנה לאחר המצאת פחיות המזון), במשך כ-25 שנה כדי לפתוח אותן היה צורך בפותחן נפרד, ממש כמו קופסאות שימורים.
ומה היה קורה למי ששכח פותחן, כפי שקרה לפרייז? הדבר הקרוב ביותר לפותחן בסביבת הפיקניק שלו היה שולי פגוש הרכב – וזה מסורבל ומגעיל בדיוק כמו שזה נשמע.
פרייז, שהיה בעליה של חברה לייצור חלקי מכונות שהקים ב-1950, לא הצליח להוציא את התסכול מראשו. אז הוא רתם את כישורי ההנדסה שלו לפיתוח המצאה שבזבזה לו לילה שלם כדי לחסוך את המאמץ ועוגמת הנפש בפעם הבאה: לשונית מתכת המשולבת בפחית, שמאפשרת פתיחה ללא כלים חיצוניים. ב-1963 הוא רשם פטנט על הלשונית הנשלפת, או כפי שהיא נקראת באנגלית "Pull-Tab" (“לשונית משיכה”).
כפי שהדגיש פרייז עצמו בראיון באותה שנה, הוא לא היה הראשון שחשב על האפשרות לפתוח פחיות במשיכה – מדובר ברעיון שהגיע זמן קצר לאחר המצאת קופסאות השימורים ב-1810 בערך. מה שהוא פיתח היה הדרך לייצר פחיות שבהן לשונית נפתחת, שעד הפתיחה מסוגלת לשמור על אטימת ואקום של הפחית.
הלשונית המקורית: זבל של פתרון
ההמצאה הייתה מהפכנית, והתפשטה במהירות בתעשיית המשקאות. מבשלת הבירה הראשונה שיישמה אותה רשמה עליות של 400% במכירות.
מצד שני, לשונית הפתיחה המקורית של פרייז יצרה בעיה חדשה ובלתי צפויה: הפתיחה שלה נעשתה במשיכה כלפי חוץ, והחלק שנפתח התנתק מהפחית – ובד"כ נזרק מייד ברחוב, בחוף או בפארק. הלשוניות הללו זיהמו את הסביבה, ושוליהן החדים סיכנו אנשים ובעלי חיים שנחכתו מהן.
הניסיון השני: זמן פציעות
בשנות ה-70 נעשו מספר ניסיונות לפתור את הבעיה של לשוניות המשיכה.
חברת הבירה Coors ייצרה פחיות עם שני חלקים שקועים שניתן היה לדחוף פנימה עם האצבע (אחד כדי לשתות ממנו, השני להכנסת אוויר) – אך השוליים החדים פצעו אנשים בזמן הפתיחה;
לבסוף, ב-1975, הגיע הפתרון מכיוון אחר: המהנדס דניאל קוּדְזיק פיתח על בסיס רעיון הלשונית של פרייז את ה"Stay-On-Tab" (“לשונית נשארת") – עיצוב גאוני, שבו הלשונית נשארת מחוברת לפחית אחרי הפתיחה. במקום לתלוש חתיכת מתכת, הלשונית החדשה דוחפת חלק מהמכסה פנימה, ונשארת במקומה.
ההמצאה הזו פתרה את בעיית הזיהום של פרייז והפציעות של קורס, והפכה במהירות לסטנדרט הבינלאומי. עד שנות ה-80, כמעט כל יצרניות המשקאות בעולם עברו לטכנולוגיה החדשה. העיצוב עבר מעט מאוד שינויים מאז – בעיקר התאמות של גודל הלשונית והפתח שהיא יוצרת.
נכון לשנת מותו של פרייז, 1989, יוצרו 150 מיליארד פחיות בשנה עם הסוגר המבוסס על הפיתוח שלו. כיום המספר עומד על כ-370 מיליארד פחיות אלומיניום בשנה, וכמעט כולן משתמשות בעיצוב של פרייז וקודזיק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו