יושבים כל יום שעות? את הנזק הזה אי אפשר לפתור בעוד אימון

עצרו רגע והסתכלו על עצמכם: האם אתם יושבים עכשיו? אולי בעבודה, אולי בבית, אולי ברכב בדרך לפגישה? נדמה לכם שהריצה של הבוקר או שיעור הפילאטיס של הערב מצילים אתכם? תחשבו שוב. מחקר חדש, דרמטי ומטריד שפורסם השנה בכתב העת המדעי היוקרתי Alzheimer’s & Dementia, ומבוסס על עבודת חוקרים מאוניברסיטת ונדרבילט שבארה"ב, חושף: כל שעה שאתם מבלים בישיבה המוח שלכם מתכווץ. כן, גם אם אתם עומדים בכל ההמלצות לפעילות גופנית.

במחקר עקבו אחרי 404 מבוגרים (גיל ממוצע: 71) במשך שבע שנים עם מד תאוצה על פרק כף היד שתיעד כל תנועה ותזוזה. התוצאה? המשתתפים ישבו בממוצע 13 שעות ביום. החוקרים גילו שככל שהמשתתפים בילו זמן ממושך יותר בישיבה, כך התכווצו מהר יותר אזורים במוח שמועדים במיוחד לפגיעה מאלצהיימר, כולל ההיפוקמפוס - מרכז הזיכרון של המוח.

מי שישב יותר לא רק איבד נפח מוחי מהר יותר אלא גם קיבל ציונים נמוכים יותר במבחני זיכרון וקוגניציה. והכי מדהים? כמעט 90 אחוז מהמשתתפים עמדו בהמלצות הפעילות הגופנית של המרכז לבקרת מחלות ומניעתן. במילים אחרות - אי אפשר "להזיע החוצה" את הנזק של אורח חיים יושבני.

קריאת השכמה

וזה לא הכול. אם אתם נושאים את גרסת הגן APOE-ε4, הגורם הגנטי שמעלה את הסיכון לאלצהיימר, הנזק מהישיבה חמור עוד יותר. החוקרים מצאו שנשאי הגן שישבו יותר חוו ירידה משמעותית בנפח המוח, במיוחד באזורים קריטיים כמו האונות הקדמיות והפריאטליות, לעומת מי שלא נשאו את הגן - קריאת השכמה לכל מי שיש לו היסטוריה משפחתית של דמנציה.

אז מה קורה במוח שלכם כשאתם דבוקים לכיסא? ישיבה ממושכת כנראה מפחיתה את זרימת הדם למוח, מגבירה דלקתיות ומחלישה את הקשרים בין תאי העצב. מחקרים קודמים כבר קשרו ישיבה ממושכת למחלות לב, סוכרת וסרטן ועכשיו מתברר שגם המוח נפגע.

המחקר של ונדרבילט בולט במיוחד כי הוא השתמש במדידות מדויקות של תנועה ולא בשאלונים עצמיים שהם לרוב לא אמינים. המשתתפים עברו גם סריקות מוח ומבחנים קוגניטיביים, מה שאפשר לחוקרים לזהות בדיוק איפה וכמה המוח מתכווץ. החוקרים בדקו את ההשפעה של הישיבה בנפרד מהפעילות הגופנית וגילו שהנזק למוח לא תלוי בכמה שאתם מתאמנים, וכי מה שאתם עושים בין האימונים חשוב לא פחות מהאימונים עצמם.

אז מה אפשר לעשות?

כמובן שאין מחקר מושלם. מרבית משתתפי המחקר היו לבנים ומשכילים, כמעט כולם היו פעילים גופנית והחוקרים לא בדקו בצורה ישירה האם הפסקות תכופות מהישיבה עשויות להקטין את הנזק. ובכל זאת, הראיות הולכות ומצטברות: ישיבה היא גורם סיכון לדעיכה קוגניטיבית ואי אפשר "לפצות" עליה רק באימון.

הפתרון הוא לא רק לזוז יותר אלא לשבת פחות. שולחנות עמידה, פגישות בהליכה וגם הפסקות קצרות של פעילות קלה משפרות את התפקוד הקוגניטיבי ומפחיתות את הסיכון לדמנציה - כל אלה הם לא טרנדים חולפים של חובבי וולנס, אלא אסטרטגיות של ממש להצלת המוח.

השורה התחתונה והמסר שעולים מהמחקר ברורים: בפעם הבאה שאתם מתפתים לרביצה ממושכת מול סדרה בנטפליקס או לעוד יום עבודה בלי לקום בכלל מהכיסא - תזכרו: המוח שלכם שם לב. אם אתם רוצים להישאר חדים ובריאים גם בגיל מבוגר, הגיע הזמן להתייחס לישיבה כמו אל סכנה בריאותית אמיתית.