מחקר חדש, שפורסם בכתב העת היוקרתי Science Advances חושף נתון מדהים: למרות שהאוקיינוסים מכסים כ-70% משטח כדור הארץ, האנושות הצליחה לצפות ולחקור באופן ויזואלי רק כ-0.001% מקרקעית האוקיינוסים העמוקים. שטח זה, שקול בגודלו לכעשירית משטחה של בלגיה בלבד.
החוקרים ניתחו נתונים מ-43,681 צלילות עמוקות שבוצעו מאז 1958 וגילו כי למרות ההתקדמות הטכנולוגית, הידע שלנו על האזורים העמוקים ביותר בכדור הארץ נותר מוגבל באופן מפתיע. "זהו מדגם קטן ומוטה שמקשה על הבנה וניהול האוקיינוסים", הסבירה ל-CNN סוזן פולטון, חוקרת בליגה לגילוי האוקיינוס ושותפה למחקר.
המחקר חושף כי כמעט שני שלישים מכל התצפיות הויזואליות של קרקעית הים התרחשו בטווח של 200 מייל ימי משלוש מדינות בלבד: ארה"ב, יפן וניו זילנד. בנוסף, כמעט כל הצלילות העמוקות בוצעו על ידי מוסדות מחמש מדינות בלבד, כולל צרפת וגרמניה.
לפי הערכות מדעיות, שני שלישים מכ-700,000 עד מיליון מיני החיים באוקיינוסים (למעט מיקרואורגניזמים) טרם התגלו או תוארו באופן רשמי. "נסו לדמיין ניסיון לספר את סיפורן של סביבות קריטיות כמו הסוואנה האפריקנית או יערות הגשם האמזוניים רק באמצעות תצלומי לוויין ודגימות דנ"א, מבלי לראות מעולם מה חי שם", מדגישה פולטון.
המחקר מצביע על הטיה משמעותית בדגימות לכיוון מים רדודים (פחות מ-2,000 מטר עומק), למרות שכמעט שלושה רבעים מקרקעית הים נמצאים עמוק יותר. תצורות גיאולוגיות מסוימות כמו קניונים ומצוקים תת-ימיים זוכות לתשומת לב רבה, בעוד אזורים נרחבים של רכסים ומישורים תת-ימיים נותרים בלתי נחקרים.
השלכות חמורות
להבנה המוגבלת של האוקיינוסים העמוקים יש השלכות משמעותיות. האוקיינוסים ממלאים תפקיד מכריע בוויסות האקלים, ייצור חמצן ותרופות פוטנציאליות, ועם זאת אנחנו מכירים רק חלק זעיר בלבד מהם.
לפי חישובי החוקרים, בקצב הנוכחי יידרשו יותר מ-100,000 שנה כדי לחקור ויזואלית את כל קרקעית הים העמוקה, מה שמוביל אותם לקרוא ל"שינוי יסודי באופן שבו אנו חוקרים את האוקיינוס העמוק".
בינתיים, החלטות גלובליות בנושאי מדיניות אוקיינוסים, אקלים והערכות מגוון ביולוגי מתקבלות על בסיס מדגם קטן באופן מפתיע. לטובת המדע והגילוי עצמו, החוקרים קוראים לחדשנות והרחבת האופן שבו אנו חוקרים את האזורים הפחות נגישים בעולמנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו