"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ברירה טבעית: האיברים שבגוף שכבר לא נחוצים לנו

האבולוציה הותירה בגופנו איברים ותפקודים שאיבדו את תפקידם המקורי • בינתיים, חלקם מתחילים להיעלם: יותר משליש מבני האדם כבר נולדים ללא שיני בינה

,עודכן
0השמעה
אבולוציה אנושית (אילוסטרציה). הכל השתנה אבל האיברים נשארו. צילום: Joe / Pixabay

הגוף האנושי אוצר בתוכו עדויות מרתקות לתהליך האבולוציוני שעברנו לאורך מיליוני שנים. בדומה למוזיאון היסטורי, ניתן למצוא בו "מוצגים" - איברים ומנגנונים שונים - שבמהלך הדורות איבדו את תפקידם המקורי, אך עדיין נותרו עמנו.

אחת הדוגמאות המעניינות היא תופעת "עור הברווז". בעבר הרחוק, כשאבותינו הקדמונים היו מכוסים בשיער גוף רב יותר, תגובה זו גרמה לשיער לסמור ולהיראות גדול יותר - דבר שסייע הן בשמירה על חום הגוף והן בהרתעת טורפים על ידי יצירת מראה מאיים יותר. היום, כשרוב גופנו חשוף משיער, התגובה הזו נותרה כשריד חסר תועלת מעשית.

התוספתן הוא דוגמה נוספת ומפתיעה. בעבר הרחוק, כשתזונת האדם התבססה בעיקר על צמחים, התוספתן סייע בעיכול מזון זה. כשבני האדם עברו לתזונה מגוונת יותר, חשב דרווין שהאיבר הפך למיותר. אולם המחקר המודרני מציע תמונה שונה.

פרופ' מייקל סניידר מאוניברסיטת סטנפורדמסביר ל-Popular Scienceשלעתים איברים שנראים מיותרים מתגלים כבעלי חשיבות מסוימת. כיום התפיסה המסורתית על כך שהתוספתן מיותר התערערה, והוא אף עשוי למלא תפקיד חיוני בבריאות המעיים ובמערכת החיסון: הוא משמש כמעין מקלט לחיידקים מועילים שיכולים לאכלס מחדש את המעי לאחר מחלה או שימוש באנטיביוטיקה, ומסייע בהגנה מפני פתוגנים (מחוללי מחלות).

כ-35 אחוז מהאוכלוסייה נולדים כיום ללא שיני בינה,צילום: freepik

אם זה לא שבור

אם כך, מדוע בכל זאת חלק מהאיברים האלה נשארים עמנו למרות שאיבדו את תפקידם המקורי? "כל עוד איבר מסוים אינו מזיק לנו, אין סיבה שהברירה הטבעית תפעל להעלמתו", מסביר ל-Popular Science פרופ' מתיו רבוסה מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס.

עם זאת, יש סימנים לכך שתהליך ההיעלמות של איברים מסוימים כבר בעיצומו. מחקרים עדכניים מראים שכ-35 אחוז מהאוכלוסייה נולדים כיום ללא שיני בינה - שהיו חיוניות בעבר ללעיסת מזון גס וקשה, אך הפכו למיותרות עם המעבר למזון מעובד. דוגמה נוספת היא שריר הכף הארוך (פלמריס לונגוס) באמת היד, שבעבר היה חיוני לטיפוס ואחיזה. חלק גדל והולך מהאוכלוסייה נולד בלעדיו, והמעניין הוא שהיעדרו אינו משפיע כלל על כוח האחיזה.

האם אנו עדים לתחילתו של גל שינויים אבולוציוני נרחב יותר? "קשה מאוד לחזות", אומר פרופ' רבוסה. "הטכנולוגיה משתנה בקצב מסחרר, והשפעתה על האבולוציה האנושית מורכבת ובלתי צפויה".

"אנחנו לומדים על איברים שאיבדו את תפקידם בעיקר במבט לאחור", הוא מסכם. "נצטרך פשוט להמתין ולראות מה יביא העתיד, כי איננו יכולים לחזות אותו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר