בלי שתדעו מזה: הפרעות שינה עלולות להיות מסוכנות במיוחד

הפסקות נשימה במהלך השינה עלולות לגרום לשינויים מבניים במוח ולהגביר את הסיכון לדמנציה - כך עולה ממחקר חדש שערכו חוקרים מאוניברסיטת מיאמי. המחקר, שהתפרסם אתמול, מצא כי אנשים הסובלים מדום נשימה בשינה מפתחים שינויים באזורי מוח מרכזיים, כולל שינויים בהיפוקמפוס - האזור האחראי על זיכרון וחשיבה.

"מחקרים מסוימים מצאו שבעיות שינה ורמות חמצן נמוכות במהלך השינה קשורות להצטמקות המוח, בעוד אחרים מצאו קשר לגדילת המוח", מסביר ד"ר אלברטו ר. ראמוס מאוניברסיטת מיאמי, חבר האקדמיה האמריקנית לנוירולוגיה, שהוביל את המחקר. "שני סוגי השינויים הללו עלולים לפגוע בזיכרון ובחשיבה על ידי שיבוש תפקודי המוח הנורמליים, מה שמגביר את הסיכון לירידה קוגניטיבית ודמנציה".

הפרעות נשימה בשינה - תמונת מצב

המחקר, שעקב אחר 2,667 משתתפים במשך עשר שנים, בחן את מה שמכונה "הפרעות נשימה בשינה" - מגוון של מצבים הגורמים לנשימה לא תקינה במהלך השינה, החל מנחירות ועד דום נשימה חסימתי. דום נשימה חסימתי, הצורה החמורה של ההפרעה, מוגדר כמצב שבו אדם מפסיק לנשום חמש פעמים או יותר בשעה. כאשר הנשימה נפסקת, רמות החמצן בדם יורדות, מה שעלול לפגוע במוח.

בתחילת המחקר, כל משתתף קיבל בדיקת שינה ביתית שמדדה את תדירות הפסקות הנשימה (דום נשימה) ואירועי נשימה איטית או שטחית (היפופניאה). המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות: 56% היו ללא בעיות שינה (פחות מחמש הפרעות נשימה בשעה), 28% סבלו מבעיות שינה קלות (5-15 הפרעות), ו-16% סבלו מבעיות בינוניות עד חמורות (מעל 15 הפרעות).

שינויים מדאיגים במוח

עשר שנים לאחר תחילת המחקר, המשתתפים עברו סריקות מוח מקיפות. הממצאים היו מטרידים: בקרב הקבוצה שסבלה מבעיות השינה החמורות ביותר נמצא נפח מוח גדול יותר באזור ההיפוקמפוס בהשוואה לקבוצה ללא בעיות השינה. יתרה מזאת, החוקרים מצאו כי כל הפרעת שינה נוספת הייתה קשורה לעלייה בנפח ההיפוקמפוס.

בנוסף לשינויים בהיפוקמפוס, החוקרים גילו כי רמות חמצן נמוכות במהלך השינה היו קשורות גם לנזק לחומר הלבן במוח - אזורים ברקמת המוח שנפגעו. תופעה זו מעידה על ירידה בבריאות המוח המתפתחת עם הגיל. כדי לוודא את אמינות הממצאים, החוקרים התחשבו במגוון גורמים שעשויים להשפיע על התוצאות, כולל גיל, מין ולחץ דם גבוה.

"הממצאים שלנו מדגישים את מערכות היחסים המורכבות בין בריאות השינה להזדקנות המוח", מדגיש ד"ר ראמוס. "נדרשים מחקרים ארוכי טווח נוספים שיעקבו אחר אנשים החל מגיל העמידה או אף מוקדם יותר. הבנה ברורה של האופן שבו נפח המוח מושפע מדום נשימה בשינה היא חיונית כדי שאנשים יוכלו לקבל טיפול מוקדם ויעיל, במיוחד אלה שבסיכון גבוה יותר לדמנציה".

המחקר, שנתמך על ידי המכון הלאומי להזדקנות בארה"ב, התמקד באוכלוסייה הלטינית - שנמצאת בסיכון גבוה יותר לדמנציה בהשוואה לאוכלוסייה הלבנה שאינה לטינית. החוקרים מציינים כי זוהי אחת ממגבלות המחקר, שכן התוצאות עשויות להיות שונות באוכלוסיות אחרות.