חוקרי אוניברסיטת תל אביב נדהמו: סוד בן 100 מיליון שנה נחשף

לטאה שנלכדה בשרף לפני 100 מיליון שנה הותירה מאחור את זנבה המתפתל • ניתוח תלת-ממדי אימת לראשונה השרת זנב פעילה ויזומה • המאובן שכב במשך שנים מבלי שאיש הבחין בחשיבותו

זנב הלטאה בתוך הענבר

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב חושף עדות מאובנת ישירה וראשונה מסוגה למנגנון ההגנה המוכר של הלטאות - השרת זנב עצמית (אוטוטומיה). החוקרים גילו קטע זנב זעיר של לטאה שהשתמר בתוך חתיכת ענבר בצפון מיאנמר מזה כ-99 מיליון שנה, בתקופת עידן הדינוזאורים.

התגלית מראה כי מנגנון ההישרדות המוכר לנו כיום, שבו לטאה נמלטת מטורף ומותירה מאחור את זנבה המתפתל, היה פעיל וקיים כבר לפני כ-100 מיליון שנה. בעוד שבמאובנים עתיקים נמצאו רק רמזים עקיפים ליכולת זו, כאן השתמר הקצה המנותק עצמו במקום הניתוק.

ממצא זה מאפשר להוכיח לראשונה כי הלטאה אכן השילה את זנבה באופן פעיל ויזום. המחקר נערך בהובלת דולב פבריקנט, דוקטורנט בבית הספר החדש למדעי הסביבה באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית ד"ר ליאונידס-רומנוס דברנוגלו מבית הספר לזואולוגיה וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט.

זנב הלטאה | צילום: אוניברסיטת תל אביב

תגלית אקראית בחתיכת ענבר זעירה

המחקר נעשה בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת אתונה וממכון וולקני, וממצאיו פורסמו בכתב העת המדעי Palaeontologia Electronica. חתיכת הענבר המזערית, שרוחבה 18 מילימטרים בלבד, שכבה במשך שנים רבות מבלי שאיש הבחין בחשיבותה, ונראתה בתחילה כמו ענף קטן או שריד של חרק.

רק כאשר פבריקנט התבונן בה מקרוב, הוא הבחין כי מה שנראה כענף מכוסה למעשה בקשקשים זעירים, והבין כי מדובר בזנב לטאה. מנחה המחקר, ד"ר דברנוגלו, ציין כי המאובן הזעיר מספק לראשונה ראיה ישירה לכך שלטאות קדומות אכן השתמשו באסטרטגיית הישרדות זו.

מכיוון שהענבר היה עכור והקשה על ההתבוננות הפנימית, נעזרו החוקרים בטכנולוגיית סריקת מיקרו-טומוגרפיה ממוחשבת (מיקרו-CT) במכון וולקני, בהובלת ד"ר אחמד נאצר. טכנולוגיה זו איפשרה לצלם תמונות רנטגן מזוויות רבות ולהרכיב שחזור תלת-ממדי מבלי לפגוע במאובן.

החוקרים והממצא | צילום: אוניברסיטת תל אביב

מבנה טבעתי ואסטרטגיית הישרדות

בבחינת אזור הניתוק נחשף מבנה טבעתי של רקמות, הדומה בדיוק למבנה שנוצר כיום כאשר לטאות משילות את זנבן. בנוסף, אזור הניתוק נמצא סימטרי ונקי, ללא סימני קריעה או פיתול שאופייניים לפציעות מקריות.

למרות ההשתמרות יוצאת הדופן, הזנב לבדו אינו מאפשר לקבוע בוודאות את קבוצת הלטאות אליה השתייך בעליו, בשל היעדר מאפייני שלד נוספים כמו גולגולת. החוקר אפוסטולוס כריסטופולוס מאוניברסיטת אתונה ציין כי הקרבה האפשרית היא ללטאות-קיר, לטאות חסרות-רגליים או כוחים.

החוקרים אינם יודעים מה גרם ללטאה להשיל את זנבה - ייתכן שנלכדה בשרף הענבר הדביק ונחלצה ממנו, וייתכן שהשילה אותו בעקבות ניסיון טריפה והוא נחת בשרף. אף שלא ידוע אם הלטאה שרדה, הזנב שנותר בענבר מעיד שמנגנון ההגנה פועל ברציפות כבר מאה מיליון שנה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...