הכחדת היערות באיי הפסחא (Rapa Nui) היא אירוע סביבתי שנוי במחלוקת בקהילה המדעית. האיים, המפורסמים בעיקר בגלל פסלי המואי המסתוריים שתושבי האי חצבו והציבו בו לפני שנים רבות, סבל מאירוע מהיר וקיצוני על בירוא יערות עצי דקל, שהעסיק רבות את החוקרים.
בעבר הסברה המקובלת הייתה שפעילות אנושית, ייתכן כזאת שקשורה לפסלים הטקסיים העצומים בגודלם, אחראית לאובדן העצים, אך כעת, מחקר חדש, שפורסם בכתב העת Journal of Archaeological Sciences, טוען כי התופעה הקיצונית נגרמה על ידי עכברושים פולינזיים פולשים.
ד"ר טרי האנט מאוניברסיטת אריזונה וד"ר קרל ליפו מאוניברסיטת ברמינגהם גילו כי השפעתם של העכברושים על הסביבה הטבעית באיים היה משמעותי מאוד. לפי המודל האקולוגי שפיתחו, זוג עכברושים יחיד שהגיע לאי יכול היה להוביל לאוכלוסייה של עד 11.2 מליון פרטים תוך 47 שנה בלבד, תוך השמדת 95% מזרעי הדקלים.
באיי הפסחא היו בעבר בין 15 ל-20 מיליון עצי דקל מסוג Paschalococos disperta. אולם, כשהאירופאים הגיעו לאי ב-1722, הם מצאו בו נוף של עשבים ושיחים נמוכים.
אשמת העכברושים
המחקר מאתגר את הנרטיב המסורתי בכך שהוא מציג ראיות לכוח ההרס של העכברושים. דוגמאות אקולוגיות אחרות תומכות בממצאים: באי אואהו בהוואי, למשל, חוקרים תיעדו קריסת אוכלוסיית דקל Pritchardia בין השנים 1100 ל-1200, למרות שבני אדם התיישבו באי רק בסביבות שנת 1300. לעומת זאת, באיים ניהואה והואלו, שבהם בני אדם התיישבו, עיבדו אדמה ועסקו בפעילויות הקשורות באש במשך מאות שנים, אך מעולם לא הוכנסו אליהם עכברושים - אוכלוסיות הדקל שגשגו.
"עצי הדקל ממין Jubaea chilensis מייצרים זרעים גדולים עם קליפות עבות אך תכולה תזונתית גבוהה במיוחד. הזרעים עשירים בשמנים ובפחמימות. עבור עכברושים, מדובר במקור אנרגטי משמעותי, ששווה את המאמץ לכרסם דרך הקליפה", אמר ד"ר ליפו לכתב העת הארכיאולוגי. "עצי דקל מייצרים מעט זרעים יחסית לכל עץ. כאשר עכברושים צורכים או מאחסנים את רוב הזרעים, זה עלול לגרום פגיעה אנושה בהתחדשות הדקלים".
דפוס של פריחה וקריסה
ניתוח שרידי עכברושים שהתגלו בחפירות שנערכו בין השנים 1986 ל-2005 חשף דפוס אקולוגי של "פריחה וקריסה". אוכלוסיות העכברושים גדלו באופן דרמטי עם הגעתן לאי, אך לאחר מכן קרסו ב-93% כאשר משאבי המזון שלהם אזלו.
"העכברושים הגיעו לכל פינה באי תוך עשורים מהגעת בני האדם, כרסמו דרך זרעי הדקל ועצרו את הדור הבא של עצים עוד לפני שיכלו לנבוט", ציין ד"ר האנט. "המחקר שלנו משנה באופן דרמטי את הנרטיב של 'אקוסייד' לסיפור של מין פולש באי מבודד".
"זו עדות להשפעות העמוקות שיש למינים פולשים על הטבע. הבעיה נמשכת גם היום, לא רק באיים אלא במקומות רבים ברחבי העולם", סיכם ד"ר האנט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו