צוללים שיורדים לשוניות הסלעיות בצפון הארץ פוגשים לפעמים דג גדול וכבד, שמרחף ליד סלע אחד ומגרש ממנו כל דג שמעז להתקרב. הוא נראה כמו שליט ותיק של השונית, ובמובן מסוים הוא באמת כזה. מה שקשה לנחש במבט ראשון הוא שבשנים הראשונות של חייו הוא בכלל לא היה זכר.
הדג הוא דקר הסלעים, שהדייגים בישראל מכירים בשם לוקוס אדום. הוא יכול להגיע לאורך של מטר וחצי ולמשקל של יותר מארבעים קילוגרם, לחיות עשרות שנים ולצוד תמנונים, סרטנים ודגים בשוניות סלעיות, מהמים הרדודים ועד עומק של מאות מטרים מתחת לפני הים.
כל הדקרים נולדים נקבות
בחופי ישראל נקבת הדקר מתחילה להטיל ביצים בגיל ארבע בערך, ומגיל שבע חלק מהנקבות מתחילות להפוך לזכרים. במחקרים שנערכו באזורים אחרים בים התיכון ההחלפה מתרחשת לרוב סביב גיל שתים-עשרה, ובדרך כלל כשהדג כבר מגיע לאורך של 80 עד 90 סנטימטרים.
השינוי מתחיל בהורמונים. הגוף מפסיק לייצר את הורמון המין הנשי, השחלות מתכווצות ובמקומן מתפתחים אשכים. חוקרים מאוניברסיטת אוטגו בניו זילנד הראו ב־2019 שאצל דג שונית קריבי קטן, שגם הוא מחליף מין, נקבה הופכת לזכר פורה בתוך עשרה ימים בלבד.
ההיגיון: הגדול זוכה בכול
הביולוגים מסבירים שההחלפה משתלמת בגלל הגודל. זכר דקר גדול מגרש מתחרים ומזדווג עם כמה נקבות בכל עונה, ובים התיכון נספרו כשבע נקבות לכל זכר. זכר קטן היה מפסיד בכל קרב, ולכן הדג מרוויח הכי הרבה אם הוא נקבה כשהוא צעיר וזכר כשהוא גדול.
בעונת הרבייה, שבישראל נמשכת מאפריל עד יולי, הדקרים בים התיכון מתאספים בקבוצות של עשרות פרטים באתרים קבועים. הזכרים השולטים מגינים על שטח משלהם, הביצים מופרות במים הפתוחים, ומשם הן נסחפות עם הזרם אל השוניות הרדודות שבהן גדלים הצעירים.
האסטרטגיה הזו הופכת למלכודת ברגע שאדם נכנס לתמונה. דייגים וצוללים עם רובה תת־ימי מחפשים את הדגים הגדולים ביותר, וכמעט כל הגדולים הם זכרים. במפרץ מקסיקו ירד שיעור הזכרים אצל מין דקר אמריקני קרוב משבעה-עשר אחוזים לשניים או שלושה בלבד.
גם בישראל המצב קשה. סקרים מצאו שדקרים בוגרים כמעט נעלמו מהחוף, ורובם נשארו בשמורה הימית ראש הנקרה אכזיב, שבה הדיג אסור לגמרי. כשהזכרים נעלמים, נקבות מחליפות מין מוקדם ובגודל קטן, וכך נשארות בים פחות נקבות גדולות שמטילות הרבה ביצים.
