ציפורים שורדות בסתר: המחבואים הסודיים של ציפורים בימי סערה

כשסערה מתקרבת, רובנו ממהרים לסגור חלונות, להדליק חימום ולבדוק שכולם בפנים. אבל ציפורים מסוימות נשארות בסביבה אינן נודדות הרחק, אינן מתחפרות ואינן נכנסות לתרדמת. למשל, ירגזים, דרורים, נקרנים, עורבנים, יונים ועוד. במקום זאת, הן נסמכות על שילוב מדויק של אינסטינקטים, התאמות ביולוגיות ואסטרטגיות התנהגות שמאפשרות להן לשרוד תנאים שהיו מקפיאים בעלי חיים רבים אחרים.

הן יודעות לאן להיעלם רגע לפני שהסערה מגיעה, באילו מחסות להשתמש, מתי לזוז ומתי לא לזוז בכלל, ואיך לנצל כל גרם אנרגיה. באזורים בהם נערם שלג מסתתרות ציפורים רבות - פשוט אי אפשר לראות אותן.

העובדות המהירות: איך ציפורים עוברות סופת שלגים

במהלך סופות שלג, רוחות קפואות ושלג כבד, ציפורים לא נודדות לפתע, לא נכנסות למאורה ולא נעלמות לשנת חורף. הן:

• מתחבאות עמוק בתוך עצי מחט ירוקי עד, שיחים, חורים בגזעים ומבנים של בני אדם

• נצמדות זו לזו בקבוצות, ומשתפות חום גוף

• נכנסות למצב תרדמת־זעירה לילי (torpor) כדי לחסוך אנרגיה

• מרפות את השרירים המחזיקים את הנוצות צמודות לגוף. בין שכבות הנוצות שנפתחות נלכדת שכבת אוויר דקה, והאוויר הזה מתחמם מחום הגוף של הציפור, כך נוצר אפקט דומה לזה של שמיכת פוך.

• מנצלות את השעות שלפני הסופה כדי להרבות באכילה ולצבור שכבת שומן דקה, שהיא למעשה מחסן אנרגיה קצר־טווח

• עושות שימוש באדני חלון, גגות, מרפסות ואלמנטים בחצרות כמקלטים

• יושבות ללא תנועה שעות רבות כדי לצמצם בזבוז אנרגיה

המחבוא הראשון: עמוק בתוך עצי מחט ירוקי עד

כאשר הגשמים ראשונים מתחילים לרדת, נדמה שציפורי הגינה נעלמות. בפועל, הן פשוט נכנסות פנימה אל תוך עצי מחט - אורנים, ברושים וארזים - ושוקעות אל תוך שכבות המחטים.

בתוך העצים הללו, הגשם כמעט ואינו חודר לעומק, הרוח נחלשת באופן משמעותי, והמחטים הסבוכים יוצרים שכבת בידוד טבעית. בין הענפים נוצרים מאות "חדרים" קטנים ויבשים, מיקרו־מחילות זעירות שמספקות מחסה מתפקד להפליא. לא במקרה, עצים ירוקי עד נחשבים למקלט מספר אחת עבור ציפורי החורף בזמן סופה.

חורים בגזעים ומאורות ישנות של נקרים

חללים טבעיים בגזעים, חורי יובש, וקינים ישנים של נקרים הופכים בחורף לחדרי חירום. בחללים הקטנים הללו האוויר החם נשמר טוב יותר, הרוח נחסמת, והטמפרטורה גבוהה משמעותית מזו שבאוויר הפתוח.

חור אחד בגזע יכול להיות ההבדל בין לילה שעוברים בשלום לבין קור קיצוני. מינים כמו ירגזים, נקרים קטנים, נוטריות עצים, פרושים מסוימים ועוד, מסתמכים על חורים כאלה כמעט בכל סופה. בחוץ אולי נדמה שאין נפש חיה, אבל בתוך הגזעים מתרחשת פעילות שקטה של הישרדות.

הבית שלכם כמרחב החירום של הציפורים

במהלך סופות שלג, הבית האנושי הופך לחלק בלתי נפרד ממערך ההישרדות של הציפורים. הן מוצאות מקומות מסתור במקומות אלו:

• תחת הגגות והמרזבים

• פינות מרפסות ומרזבים צמודים

• חריצים בין לוחות גדר

• מחסנים פתוחים וסככות

• מאחורי תריסים

• מתחת לדקים ולמרפסות

• בתוך זרי נוי תלויים ודקורציות חוץ

ציפורים קטנות מסוגלות להידחק אל תוך חריצים שרוחבם סנטימטרים בודדים. עבורן, זה מחסה יבש, מוגן רוח ומעט נסתר מעיני טורפים.

כשעדיף כמעט לא לזוז בכלל

ברגעים הקשים ביותר של הסערה, חלק מהציפורים נכנסות למעין "נעילת אנרגיה": הן מצמצמות תנועה למינימום, מורידות במעט את הטמפרטורה של הגוף, ויושבות כמעט ללא תזוזה במשך שעות.

כל תנועה מיותרת משמעותה אובדן חום, ובתנאים כאלה - גם אובדן סיכוי לעבור את הלילה. "להקפיא את עצמן במקום" זו למעשה אסטרטגיית הישרדות: פחות תזוזה, פחות אנרגיה, פחות סיכון.

תרדמת־זעירה: הטכניקה שמצילה לילות קרים

במהלך הלילות הקרים ביותר, ציפורים מסוימות נכנסות למצב שנקרא torpor - תרדמת־זעירה נשלטת. הגוף מוריד את קצב חילוף החומרים, הדופק יורד, השימוש בחמצן מצטמצם, וצריכת האנרגיה צונחת.

זוהי אינה שינה רגילה, אלא מצב פיזיולוגי עמוק יותר, שכמו "מכבה במקצת" מערכות כדי לחסוך דלק. כך הן מצליחות לעבור לילה ארוך, קר וצפוי, גם כאשר מלאי המזון שהצליחו לאגור מוגבל.

בחום של אחרים: ציפורים שמצטופפות יחד

בימים קפואים במיוחד, חלק מהמינים מתכנסים יחד באותו מחסה. הן יושבות צפופות בתוך עץ מחט, שיח גדול או חלל בגזע, וגופן החם של אחת תורם לחברתה.

כך כל פרט צריך לייצר פחות חום לבד, והרווח האנרגטי מתפזר בין כולם. בנוסף, הישיבה יחד בתוך מסתור מוגן מפחיתה חשיפה לרוח, ויוצרת "קיר חום" חי.

החצר האחורית: קרובה לאוכל, קרובה למקלט

לפני הסופה, ציפורים נכנסות למצב של "האכלה חירומית": הן אוכלות בקצב גבוה כדי לבנות שכבת שומן. ברגע שהשלג מתחיל להתחזק, הן נשארות קרוב למקורות מזון מוכרים - ובעיקר למאכילים בגינות.

בדרך כלל הן חושבות כך: מתקן האכלה שופע, שיח סמוך, ערימת ענפים, גדר חיה או עץ מחט קרוב - מסלול קצר בין אוכל למחסה. אפשר לראות אותן מבזיקות החוצה למספר שניות, לוקטות במהירות גרעינים או שומן, ונעלמות שוב אל תוך העץ או השיח הקרוב.

עופות גדולים: משחקים עם הרוח והשטח

עופות גדולים כמו דורסים, עורבים, יענים אמריקאים גדולים או נקרים גדולים נוטים להיעזר יותר בתוואי השטח. הם מחפשים:

• צד מוגן־רוח של עצים או יערות

• קירות סלע וצוקים 

• ערוצי נחל או גאיות

• שקעים בקרקע שבהם השלג פחות נערם

• קצוות יער מוגנים לעומת שדות פתוחים

הם נמנעים מאזורים פתוחים שבהם הרוח חזקה יותר והקור מורגש יותר, ובוחרים נקודות שבהן הטופוגרפיה עצמה מספקת קיר מגן.

אחרי הסערה: מרוץ נגד הזמן

ברגע שהגשם נחלש, הציפורים מגיחות החוצה ממקומות המסתור. אפשר לראות:

• אכילה קדחתנית במטרה לנסות להשלים את מה שאבד במהלך שעות הסערה

• להקות מעורבות של כמה מינים יחד מחפשות מזון

• ציפורים שמנצלות שבילים מפולסים, חניות ודרכים נקיות מהשלג

• דרוריים ויונקים קטנים שמבקשים להגיע לאדמה החשופה הראשונה

• דורסים שמנסים לנצל את חולשת הטרף לאחר הימים הקשים

השמש הראשונה אחרי סופה לעיתים מלווה בשעות ארוכות של חיפוש מזון בלתי פוסק.

איך אפשר לעזור לציפורים בזמן סופות שלג

אפשר להפוך את החצר הפרטית למרחב שמסייע להן לעבור את הימים הקשים:

• לשמור מיכלי אוכל מלאים, במיוחד במזונות עשירים באנרגיה כמו שומן (suet: שומן בעלי חיים קשיח, בדרך כלל שומן בקר או כבש, שנמכר לעיתים כבלוקים או כידיות ייעודיות להאכלת ציפורים), בוטנים, גרעיני חמנייה וזרעי ניג'ר (זרע שחור וקטנטן שמקורו בצמח גיזוטיה צרת-עלים, ולעיתים מכונה גם “זרעי תּרמֵש שחור” או “תּרמֵש הודי”). 

• לספק מקומות מסתור פשוטים: שיחים ירוקי עד, ערימות ענפים, תיבות לינה, וכד'

• להציע מים במצב נוזלי, באמצעות בריכת ציפורים מחוממת או כלי מים שאינו קופא במהירות

• לצמצם הפרעות: לא לרדוף, לא להבריח ולא להתקרב יתר על המידה למקומות המסתור בזמן הסופה

שאלות ותשובות: מה באמת קורה לציפורים בסופה?

איפה ציפורים ישנות בזמן סופת שלגים?
בעיקר בתוך עצי מחט צפופים, חללים בגזעים, ערימות ענפים, שיחים עבים ומבנים של בני אדם כמו מרפסות, סככות וחריצים מוגנים.

איך ציפורים קטנות לא קופאות?
באמצעות שכבת נוצות מבודדת, אגירת שומן לפני הסערה, כניסה לתרדמת־זעירה בלילה, התחבאות במקלטים מוגנים ולעיתים הצטופפות בקבוצות קטנות.

האם סופות שלג גורמות למותן של ציפורים?
סופות קשות יכולות להיות קטלניות, במיוחד כאשר המזון נדיר או שנוצר קרח על הנוצות. ובכל זאת, רוב המינים שחיים באזורים מושלגים פיתחו מנגנוני הישרדות יעילים מאוד שמתאימים לתנאים הללו.

למה ציפורים "נעלמות" לפני שהסערה מגיעה?
הן מבלות שעות באכילה מואצת כדי לצבור אנרגיה, ואז נכנסות מוקדם יחסית למקלטים. לנו  זה נראה כאילו הן נעלמות, אבל בפועל הן פשוט הקדימו לסגור את היום.

האם ציפורים מסוגלות לחוש שסופה מתקרבת?
כן, שינויים בלחץ האוויר, בירידת הטמפרטורה וברוחות מעוררים אצלן דפוסי התנהגות של "מצב חירום": האכלה אינטנסיבית וחיפוש מקלט מבעוד מועד.

השורה התחתונה, סופות גשם או שלג הן מבחן קיצוני לציפורי החורף, אבל מתחת לפני השטח מתרחש מערך הישרדות מרשים. מהתרדמת־הזעירה ועד ההצטופפות בפינות נסתרות, מההיעלמות לתוך עצי המחט ועד ההתפרצות החוצה אל המאכילים ברגע שהעננים מתפנים - כל תנועה מחושבת.

אם חורף של ממש יגיע בקרוב לאזורינו, שווה לעצור רגע ליד החלון. ייתכן שבשיח הסמוך, בין עציצי ענק במרפסת ממול או עמוק בתוך עץ ירוק אחד, מחכה חבורה של ציפורים קטנות שעוברת לילה קשה - ובונה, בין השאר, גם על מה שתבחרו לעשות בשבילן.