למרות המוניטין של הים התיכון כאזור מעט דל וחסר צבע, השוניות הרדודות שלו מספרות סיפור אחר. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא הטווסון הים-תיכוני - דג שבמבט ראשון נראה כאילו נשלף הישר משונית אלמוגים טרופית, אך למעשה הוא בן בית ותיק של חופינו.
מאחורי המראה יוצא הדופן מסתתר מין עם ביולוגיה מרתקת: שינוי זוויג במהלך החיים, יכולת לשנות צבע והרגל לילי מפתיע שמזכיר סצנה מסרטי ערפדים.
לא במקרה זכה הטווסון בשמו. זהו דג בולט במיוחד, בעל שילובי אדום, כתום, ירוק וכחול שמקשים להאמין שמדובר במין מקומי. קל לטעות ולחשוב שמדובר בעוד מין פולש, אך דווקא כאן מסתתרת התזכורת החשובה - הים התיכון הישראלי עשיר ומורכב יותר ממה שנדמה לנו וחיים בו מינים מקומיים מרהיבים ומרתקים.
הנקבות הופכות לזכרים
אחד המאפיינים המפתיעים והמדהימים ביותר של הטווסון הוא העובדה שכל הטווסונים בעצם נולדים כטווסוניות נקבות. אז איך הם מתרבים? ובכן, פה מגיע החלק המדהים באמת. חלק מהנקבות הופכות לזכרים כאשר הן מגיעות לגיל ולגודל מתאים.
זהו מהלך ביולוגי מרשים לא רק בגלל עצם השינוי, אלא משום שהוא מתרחש במהירות: בתוך ימים ספורים מתחילים שינויים התנהגותיים ומופיעים דפוסי צבע חדשים, ובתוך שבוע עד שבועיים מתקיים שינוי מלא. אנחנו מכירים את הטריק הזה גם מדגי הדקר, הלוקוסים.
למרות שבבגרותם הטווסונים מתפארים ביופיים והופכים לטורפים מוכשרים, את השנים הראשונות שלהם הם מבלים בתפקיד הרבה פחות זוהר - עבודות ניקיון. הטווסונים הצעירים מנקים ומסירים טפילים מדגים גדולים יותר, וכך הם זוכים במקור מזון זמין שמגיע אליהם ללא מאמץ רב והדגים בשונית נפטרים מטפילים שעלולים להזיק להם.
בניגוד לדגי נקאי שמתבססים כמעט לחלוטין על הסרת טפילים מדגים גדולים להזנה, הטווסון הוא נקאי לעת מצוא: הוא עוסק בניקוי רק בשלבי החיים המוקדמים שלו ובבגרות עובר לתזונה שמבוססת על רכיכות וסרטנים.
נקבר בעודו בחיים
אמנם ביום הטווסונים הם ציידים זריזים, אך עם רדת החשיכה הם זקוקים למחסה מפני טורפים גדולים מהם. היינו מצפים שדג שחי רוב זמנו בשוניות הסלעיות יבחר לעצמו סדק או נקיק למסתור, אך הטווסון בוחר באפשרות אחרת, מפתיעה ביותר - להיקבר חי.
בעזרת תנועות מהירות הוא מתחפר באמצעות הזנב שלו ונעלם כמעט לגמרי לתוך החול, ונשאר שם עד הבוקר. מסתבר שלא רק דרקולה ישן בתוך קבר. זו גם תזכורת לחשיבות ההגנה על המערכת האקולוגית השלמה - לא רק סלעי השונית, אלא שילוב של סלעים, חול ועמודת המים.
הטווסון מזכיר לנו שהים התיכון אינו ״אפור״ כפי שלעתים נדמה, אלא מערכת עשירה וססגונית שמכילה מגוון רחב של חיים ויחסי גומלין. יופיו של הטווסון אינו רק יוצא דופן בפני עצמו, אלא סימן למה שקורה סביבו: מערכת שיש בה מינים מורכבים, התנהגויות מפתיעות ודינמיקה עדינה בין בתי גידול שונים. אבל המערכת הזו אינה מובנת מאליה. ככל שבתי הגידול הרדודים נפגעים, גם המפגשים עם הטווסון, ועם מינים רבים אחרים הופכים נדירים יותר.
לאחרונה מתרבות העדויות על כך שהמין הפולש זהרון הדור, שפלש לים התיכון לפני מספר שנים, ולאחרונה מתפשט בקצב מדאיג, טורף כמויות של טווסונים, וגורם להדלדלות שלהם. בישראל הטווסון מוגדר כמין מוגן על פי החוק. המשמעות היא שאסור לדוג אותו, לאסוף או לסחור בו. ההגנה הזו משקפת גישה הוליסטית ונכונה לשמירה על מגוון המינים בים - לא רק על מינים נדירים, אלא גם על מינים נפוצים שמרכיבים את בתי הגידול המגוונים של הים התיכון.
אבל זה לא מספיק. על מנת לשמור עליו יש להגן על בית גידולו, שוניות הסלע הרדודות, אשר נמצאות תחת איום מתמיד של זיהום, תאורה, פיתוח תשתיות ימיות ולחצים אנושיים נוספים. כדי להבטיח את הישרדותן של הטווסון ושל מגוון המינים המתגוררים בשונית הסלעית, חיוני להקים שמורות טבע ימיות נרחבות. שמורות אלו יהיו הבית המוגן של הטווסונים, יאפשרו להם לשגשג ולהעניק לנו ולדורות הבאים את ההזדמנות להמשיך ולהתפעל מיופיו של הים והיצורים החיים בו.
במקביל, יש לבחון דרכים למזער את השפעתם הפוגענית של דגים פולשים כמו הזהרון ההדור - כי הטווסון, בים התיכון, הוא משלנו.
בחברה להגנת הטבע מבקשים: אם נתקלתם בפגיעה בטווסון הים-תיכוני או בכל מין מוגן אחר, דווחו באפליקציית Sea Watch, והדיווח יועבר לגורמי האכיפה הרלוונטיים בזמן אמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
