הסלידה של חתולי בית ממים היא מסתורין בעיני חובבי חיות ומדענים כאחד. בתור ציידים, חתולים נוהגים באופן אינסטינקטיבי בזהירות במצבים הנתפסים על ידם כבלתי צפויים, כולל מגע עם מים. כמה מומחים מציעים שההתנהגות הזו נובעת משילוב של גורמים ביולוגיים, אבולוציוניים ואישיים.
אבותיהם של החתולים הביתיים המוכרים לנו כיום, חתולי בר אפריקנים, נמצאו בעיקר באזורים מדבריים. הם לא צדו סמוך למים, והתזונה שלהם כללה בעיקר יצורים יבשתיים כמו מכרסמים.
"אולי הסיבה לשנאה הזו היא שילוב של נטייה טבעית והתנהגות נלמדת", אמרה כריסטיאן ויטאל, חוקרת התנהגות בעלי חיים. חתולי בר אפריקנים, למרות תפוצתם הרחבה, חיו לעיתים קרובות בנופים צחיחים, ובדרך כלל לא נזקקו למגע עם גופי מים גדולים. עם זאת, לא כל המומחים מסכימים שמוצא מדברי מסביר לגמרי את הסלידה הזו. ג'ונתן לוסוס, פרופסור לביולוגיה מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, הביע ספק לגבי התיאוריה שמקור מדברי בהכרח מוביל לפחד ממים.
הסלידה ממים עשויה גם לנבוע מתחושת אי נוחות פיזית ופגיעות מוגברת. ג'ניפר פאנק, מומחית לתודעת בעלי חיים מאוניברסיטת אוקלנד, הציעה נקודת מבט נוספת: "להירטב זה לא נעים פיזית לחתולים, וזה עלול לפגוע בחוש הריח שלהם. הפרווה של החתול נעשית כבדה מהמים, מה שמקשה עליהם לזוז, ולכן זה גורם להם להרגיש פגיעים". כובד הפרווה הרטובה והתחושה הקרירה שבאה בעקבותיו עלולים לגרום לחתולים חוסר נוחות.
לפרווה יש תפקיד בשמירה על חום הגוף של החתול, שכן היא כולאת אוויר קרוב לעור. כשפרווה נרטבת, היא מאבדת את היכולת הזו והדבר מקשה על החתול לווסת את חום גופו. פאנק ציינה כי מי ברז, שלעיתים מכילים תרכובות כימיות, עלולים להדיף ריחות לא נעימים עבור חתולים.
למרות שחתולים ביתיים רבים מראים סלידה ממים, יש יוצאי דופן. גזעים מסוימים, כמו טורקיש ואן ומיין קון, אף עשויים לשחות. זה מצביע על מגוון רחב יותר של תגובות חתוליות למים, שמושפעות בין היתר מתכונות ספציפיות לגזע. גם לתחושות הראשוניות ולחוויות מוקדמות יש תפקיד חשוב. לפי כמה גישות, חתולים שנחשפו למים בשלבי ההתפתחות שלהם עשויים להיות פתוחים יותר למים בבגרות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו