אחד הפסלים האיקוניים בניו יורק ניצב בפתחו של מרכז רוקפלר, בשדרה החמישית. פסל ברונזה ענק, שמציג את דמותו של אטלס מהמיתולוגיה היוונית כשהוא נושא את העולם על כתפיו. כעת הולבש על כדור הארץ כדור רגל: העולם, מתברר, הוא כדור לא רק כמאמר הקלישאה - בזמן המונדיאל העולם הוא כדור רגל.
אנגליה - ארגנטינה 2:1 / כאן 11, מונדיאל 2026
העובדה שזה קרה לניו יורק - הצינית, המנוכרת, שעסוקה בענייניה - מלמדת על גודל הטירוף שאוחז בארה"ב (וגם במקסיקו ובקנדה שאירחו לצידה את המונדיאל). הטירוף הזה יגיע לשיאו היום במשחק הגמר בין ספרד לארגנטינה, שלמשך 90 דקות, ואולי יותר, ישכיח מהעולם את בעיותיו, מלחמותיו ושנאותיו.
אפשר לצמצם את העיסוק במונדיאל לאיש אחד: ליונל מסי. זו עובדה שבגילו, 39, הוא הגיע שוב לגמר; זו עובדה שהוא עושה זאת בפעם השלישית בקריירה; זו עובדה שגם כעת הוא השחקן הטוב בעולם, ובוודאי הטוב בטורניר; וזו עובדה שאין כנראה אדם פופולרי ממנו בכל היקום.
הנשיא טראמפ, שבוודאי ינסה לגנוב את ההצגה היום, לא זוכה לקמצוץ מהאהדה שמסי מקבל בארה"ב. ולמי ששכח - מדובר בזר שלא דובר אנגלית, ושמשחק בסוג ספורט שלא נמנה עם אלה שחביבים במיוחד על האמריקנים.
מסי הוא אכן סיפור עצום, היסטורי, ולא רק בממדים ספורטיביים. השאלה אם ארגנטינה תזכה שוב בגביע העולמי בפעם השנייה ברציפות, ותהיה הראשונה שעושה זאת מאז ברזיל של 1958 ו־1962, היא אכן שאלה מסקרנת, ואת התשובה לה נדע הלילה בסביבות חצות.
זה תלוי במידה רבה בקוסם הקטן, אבל גם בנבחרת שמולו: ספרד הציגה בטורניר כדורגל מצוין לפרקים, בעיקר בחצי הגמר נגד צרפת. אמנם היא תזכה היום לאהדה פחותה באצטדיון בניו ג'רזי, אבל סוכנויות ההימורים הולכות דווקא איתה - אם כי רבים מהמהמרים עדיין שמים את כספם על ארגנטינה, מתוך אמונה שמסי ינפק עוד קסם מהאגדות.
על הטירוף שאוחז בגמר הזה, במידה רבה בגלל מסי וסביבו, יעידו מחירי הכרטיסים, ששוברים כל שיא גם במונדיאל המחירים היו שערורייתיים מלכתחילה. כרטיס למשחק במרומי היציע נמכר אתמול בכמעט 10,000 דולר. למקומות טובים יותר המחיר גבוה בהרבה, ולמקומות הכי טובים באצטדיון - עם כל הפינוקים ששמורים ל־VIP, כמו חניה ואוכל ונגישות לסלבס - יש מי ששילמו 60-70 אלף דולר וצפונה.
המחירים האלה מלמדים איזה ביזנס מטורף זה המונדיאל, שהכניס לפיפ"א מיליארדים, בעיקר מפרסומות, אבל גם מחסויות ומכרטיסים וממרצ'נדייז ושאר עניינים. זאת הסיבה שהטורניר הוגדל ל־48 נבחרות, וזאת הסיבה ששוקלים להגדילו בעתיד ל־64 נבחרות. המשוואה ברורה: יותר נבחרות זה יותר משחקים, ויותר משחקים זה יותר כסף. וכמו שאומרים באמריקה: When money talks, bullshit walks. ובמונדיאל, בוודאי הנוכחי, הכסף הוא גדול, וכל השאר נדחק הצידה.
אבל ל־90 (ואולי 120) דקות הערב, תהיה לנו הזדמנות להתמגנט שוב מהעניין הזה שכולנו אוהבים ומהאנשים שעושים אותו הכי טוב - ובמיוחד מזה שעושה אותו הכי טוב בהיסטוריה. מולו יתייצב מי שמסומן כיורש שלו, לאמין ימאל הספרדי, לקרב של הווה ועתיד, כשספרד כבר מסתכלת אל המונדיאל הבא ב־2030, שאותו היא תארח לצד פורטוגל ומרוקו, ומקווה להגיע אליו כאלופה המכהנת. מסי וארגנטינה מקווים לשבש להם את התוכניות, ולצידם מיליארדים ברחבי העולם, שיוכיחו הערב שוב שהעולם הוא אכן כדור(רגל).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
