"לעבוד איתו זה סיוט", כך הגדיר הבעלים של צ'לסי, טים בוהלי, את העבודה עם תומאס טוכל. הוא קיבל את המאמן בירושה מרומן אברמוביץ' - הבעלים הקודם שגורש מאנגליה כחלק מסנקציות נגד תומכי השלטון ברוסיה, והיה בטוח שיוכל לאלף את הגרמני הקפדן. זה נגמר בפיצוץ די מהיר, וגם טוכל "גורש" מהממלכה.
ב-20 החודשים שלו על הקווים בסטמפורד ברידג', מי שכונה "הפרופסור" בשל שיטות האימון המורכבות שלו, הספיק לזכות בליגת האלופות, בסופר קאפ האירופי ובגביע העולם למועדונים.
הוא גם הפסיד בשני גמרים (בגביע האנגלי ובגביע הליגה), אבל את הרושם הנכון הוא השאיר, עד שהאנגלים הבינו בינואר 2025 שהוא האיש המתאים להחליף את "מר כמעט", גארת' סאות'גייט, שהוביל את שלושת האריות פעמיים עד לבאר - גמר היורו ב-2021 וב-2024, ולא שתה ממנה.
נענה לפניית האנגלים ללא היסוס
ראשי הנבחרת בחרו בגרמני, שעל תקופתו והתארים בהם זכה בצ'לסי זכה בעוד כינוי, "תומאס טורנירים" - האיש שיכול לקחת אותם צעד אחד קדימה ולהניף גביע בטורניר גדול.
טוכל נענה לפניית האנגלים ללא היסוס, הוא לא חשש מהאתגר כבד המשקל שהונח על כתפיו - הסרת קללה בת 60 שנה. בהתנשאות אופיינית, הוא נחת בלונדון בטוח בעצמו וביכולתו לעמוד במשימה שדורשת ממנו זכייה במונדיאל הגדול אי פעם, וכאחד שעומד לאלף את שלושת האריות.
מחמאה בהמתנה
עם זאת, עוד לפני שהריץ את השחקנים החדשים שלו מטר אחד - הביקורת האנגלית כבר הטעינה את נשקה. יש יאמרו שזו קסנופוביה, אבל הפחד האמיתי היה ממוקד יותר. טוכל הפך לגרמני הראשון בתפקיד, וההיסטוריה בין המדינות, הספורטיבית והפוליטית, לא היתה מוכנה לתת לו הנחות, גם לא משחק אימון אחד של חסד.
אוהדי הכדורגל האנגלים והתקשורת המקומית חיפשו את טוכל בכל פינה ועל כל דבר קטן, כמובן בכסות פטריוטית, שהכל יודעים מי משתמש בה כמפלט, לאו דווקא האחרון.
למרות קמפיין מוקדמות מושלם, בו ניצחה אנגליה את כל שמונת המשחקים בלי לספוג (מאזן שערים 0:22), המחמאות לא הגיעו, הרוב זלזל בתוצאות שהושגו בבית נוח שכלל את אלבניה, סרביה, לטביה ואנדורה.
"שדד את הנשמה של אנגליה"
להפסד ההיסטורי ליפן (1:0), במשחק הכנה חסר כל חשיבות באפריל האחרון, המבקרים חיכו כמוצאי שלל רב. בדיילי מייל נכתב: "לתומאס טוכל עומד להיגמר הזמן לעשות את הקסם שלו. הנבחרת האנגלית מגששת באפילה בחיפוש אחר הנוסחה הנכונה. אחרי ההופעה הטרגית (מול יפן) היא נמצאת מרחק רב מלהיחשב למועמדת רצינית לזכייה בגביע העולם".
בטלגרף הביקורת היתה אף קשה יותר: "טוכל שדד את הנשמה של אנגליה. ההשפלה הראויה הזאת על ידי יפן היתה סטירה בפניהם של האוהדים הסובלים".
טוכל הודה שהוא מתוסכל, אבל מצא מהר מאוד את הדרך לקנות לעצמו שקט יחסי. הוא לא ניסה למזער את משמעות ההפסד, לקח אחריות, והחשוב מכל - יצא להגנת השחקנים, מהאפור שביניהם ועד לכוכב הגדול מכולם, הארי קיין.
הרגע בו הכל השתנה
כשנשאל אם אפשר לסמוך על מלך השערים, הגרמני סיפק תשובה מוחצת: "האם ארגנטינה צריכה שלא לסמוך על ליונל מסי או פורטוגל על כריסטיאנו רונאלדו?". ההשוואה הזו, החכמה, הפסיכולוגית, היתה לרגע בו הכל השתנה, בתוך הנבחרת וגם בתקשורת חסרת הרחמים, שהורידה הילוך והפסיקה לקרוע לגזרים את המאמן המנוסה וקר הרוח.
המאלף של נבחרת שלושת האריות ניצל זאת עד תום להכנה מושלמת, שהביאה אותו ואת שחקנים למונדיאל כשהם מלאי ביטחון, אך גם עם רגליים הקרקע. אנגליה ניצחה במשחק הפתיחה 2:4 את קרואטיה העיקשת, לא נכנסה ללחץ אחרי ה-0:0 המאכזב מול גאנה והשלימה את העבודה בשלב הבתים עם 0:2 על פנמה.
למרות שנראתה שבירה ולחוצה, עם הרבה אופי היא התגברה בשלב 32 האחרונות על קונגו 1:2 ולבסוף גם על המארחת מקסיקו בשמינית הגמר 2:3. "האם אתה חושב שהנבחרת היתה יכולה לתת הופעה כזאת תחת גארת' סאות'גייט?", נשאל בלם הנבחרת לשעבר ג'ון טרי מיד אחרי הניצחון של אנגליה בדרך לרבע הגמר. הוא ענה מיד: "כנראה שלא". היה זה עלבון גדול לסאות'גייט, אבל יותר מכך המחמאה שלה חיכה טוכל.
זהירות, צייד שערים
בחצות הליל שיתחיל את השבוע החדש, טוכל ואנגליה יעמדו מול משוכה גבוהה נוספת, אולי הגבוהה מכולן עד עתה - נבחרת נורבגיה. מול ארלינג האלנד, שכבר ארבע שנים מפרק הגנות בפרמייר ליג, הגרמני יצטרך להציב פתרונות שאף אחד אחר לא מצא.
ב"סאן" כבר טענו: "האוהדים דורשים מטוכל להציב מפלצת מול האלנד", והתכוונו לדן ברן שעד עתה שיחק רק 16 דקות בטורניר (מול מקסיקו). הסיבה? צייד השערים של מנצ'סטר סיטי כבש רק פעם אחד בשבעת המשחקים בהם פגש את בלם ניוקאסל.
נכון, גם לאנגליה יש התקפה טובה, עם קיין בכושר נהדר גם מנטלית, אבל טוכל כבר שומע את מקטרגיו נאספים מעבר לפינה ומנסים להלחיץ.
"אנגליה חייבת להגיע לגמר", דחק מגן הנבחרת לשעבר קייל ווקר במאמן הנוכחי, עם הרבה יותר מרמז עבה, שנועד להזכיר: עם סאות'גייט מקום בחצי גמר המונדיאל כבר הושג (2018), הפעם פחות מקרב ישיר על הגביע לא יתקבל בסלחנות. ההגיון הבריא אומר שאם אכן אנגליה תיפול לפני הגמר, גם טוכל לא יסלח לעצמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו