הרבה דברים אפשר להגיד על המשחק בין צרפת לפרגוואי הלילה (בין שבת לראשון), אבל האמת שהייתי מסכם אותו במילה אחת: אכזבה תחושת הנאחס לאוהדים מרחבי העולם בלטה כבר מראש (ועוד נרחיב עליה) - כשהתברר להפתעת 70,000 האוהדים שרכשו כרטיס למשחק הענק בין צרפת לגרמניה שמנשאפט לא בדיוק מתכוונים להגיע…
אחרי ההפתעה האדירה בשבוע שעבר, למשחק הזה היו שני כיוונים אפשריים: או שצרפת תגיע לפרק עם מבול שערים, או שפרגוואי תדבוק בבונקר ותנסה להדהים את העולם שוב. זו גם הייתה התחושה ביציעים: הגענו לחגיגת כדורגל שמשתלבת באופן מושלם ביום העצמאות האמריקני שנחגג ביום המשחק.
זה לא היה רק בגלל הכחול-לבן-אדום שמשותף לצרפת, פרגוואי וארצות הברית, ההרגשה הייתה שהגענו לעוד חלק מהפנינג העצמאות ה-250: החנייה מחוץ לאצטדיון הייתה עמוסה לעייפה באמריקנים עטורים בצבעי הדגל - שהגיעו כדי לערוך ברביקיו מסורתי לצד מסכי טלוויזיה שחוברו לגנרטורים באוטו. אמריקניים, לך תבין.
משחק מאכזב
על הדשא, במקום, קיבלנו משחק די מאכזב. האמת שאין לי הרבה מה לספר עליו. פרגוואי כצפוי נקטה בבונקר, אבל גם בהזדמנויות הבודדות לא באמת ניסתה לעקוץ. ההרגשה הייתה שהם פשוט מנסים להרחיק את הכדור מהשער שלהם כמה שניתן, ובתקווה לשלוח כדורים שאיכשהו ייכנס לרשת. זה לא עבד, כידוע.
מהעבר השני, גם צרפת לא הצטיינה ולא נראתה כמו נבחרת שנחשבת לפייבוריטית מספר אחת לזכות במונדיאל. נכון, היא לגמרי שלטה בקצב, אבל ההתקפות היו לא מדויקות, ואף אחד מהכוכבים הגדולים לא הראה את הניצוצות המצופים ממנו.
אם צרפת באמת רוצה לזכות במונדיאל, היא חייבת להעלות את הרמה. מול מרוקו פנדל אחד גבולי של קיליאן אמבפה לא יספיק. לא ברור אם זו שאננות, אבל צרפת עוד לא עמדה באמת למבחן מול נבחרת שקראה עליה תיגר (עם כל הכבוד לנורבגיה של ארלינג האלנד שהכריז לפני המשחק בשלב הבתים ש"אין לנו סיכוי לנצח").
נציגות ישראלית מכובדת
האמת, שהדבר שבלט ביותר לעין ביציעים במשחק, מעבר לחגיגות העצמאות ולנמנום היחסי של האוהדים (בהתאם לרמת המשחק שלא התעלתה יותר מדי) - היא כמות הישראלים בקהל. ביציע שלנו, השורה שלנו, מתחתינו ומעלינו, הכילה בעיקר ישראלים - שציפו כמונו לפגוש את צרפת וגרמניה. אפשר היה להבחין באכזבה הקלה, אבל גם בשמחה מהזכות לצפות בחגיגת כדורגל בטיימינג שכזה. ואגב - נדמה שאנחנו האוהדים שהכי מורגלים לחום.
ומילה לסיום על החום הבלתי נסבל. משבר האקלים כבר כאן, לגמרי, והטמפרטורות התקרבו ל-40 מעלות לצד לחות חונקת. ברור ששעות המשחקים נקבעו כדי לאפשר צפייה בהם ברחבי העולם, אבל מה עם השחקנים והאוהדים באצטדיון? ככה אי אפשר לשחק כדורגל לאורך זמן, ואפשר להניח שיש לזה גם השפעה על השחקנים. נקודה למחשבה לפיפ"א לקראת הטורניר הבא שיתקיים בספרד-פורטוגל-מרוקו החמות והלחות לא פחות. יש לה 4 שנים למצוא פתרון למזג האוויר.
