טורונטו היא לא עיר של כדורגל. הרחובות בערב המשחק הגדול ביותר שהעיר אירחה אי פעם לא היו מקושטים באופן מיוחד, שאון העיר לא הגיע לשיאים חדשים, והקנדים היו נחמדים מדי, כהרגלם.
רק הפקקים בדרך לאצטדיון העירוני העידו שמשהו מיוחד קורה כאן הערב: כריסטיאנו רונאלדו עשוי לערוך את הריקוד האחרון שלו, בעוד יריבו, חברו האגדי מריאל מדריד - לוקה מודריץ', ינסה להימנע בדיוק מאותו גורל.
הסימן הראשון לכך שבכל זאת מתרחש משהו בטורונטו הגיע דווקא באזור הכניסה לעיר: שיירות של נערים נלהבים מילאו את הרחובות הסמוכים למגדל CN Tower. לתומי חשבתי שמדובר בנערים שהגיעו לצפות במגדל הגבוה ביותר בעולם המערבי, אבל מסתבר שהם דווקא באו לראות פלא אחר: את כריסטיאנו רונאלדו חולף בדרכו למה שעשוי להיות המשחק האחרון שלו בקריירת הנבחרות.
בדיוק כמו פעם
כשהגענו לאצטדיון, התמונה כבר הייתה אחרת: הקרואטים היו נלהבים, רובם בחולצות של מודריץ', אבל הצבע האדום ששלט ביציעים היה זה של פורטוגל. כולם הגיעו כדי לראות בפעם האחרונה את תופעת רונאלדו, וכבר לפני שריקת הפתיחה, בכל פעם ששמו הוזכר, כשהוא עלה להתחמם וכשהוצג על כר הדשא - האצטדיון רעד.
נכון, רונאלדו כבר לא ילד - המהירות כבר אינה מה שהייתה, וגם לא הסיבולת והכוח המתפרץ. אבל הניצוצות, בין התקפה להתקפה, הראו ש-CR7 עדיין כאן. זה היה קצת כמו לראות זמר מזדקן שמתעקש להמשיך להופיע: גוון הקול השתנה, אבל ברגעי השיא הוא בדיוק כמו פעם.
מלמעלה היה אפשר לראות במדויק את התנועות שהפכו לסימן המסחרי שלו: הריצה עם הידיים לצדדים, ההתמקמות המושלמת ברחבה וההתמתחות רגע לפני הבעיטה החופשית.
כמו מייקל ג'ורדן
ומה לגבי מודריץ'? נכון, גם הוא היה חלק מהסיפור - והוא גם נפרד הלילה בפעם האחרונה מהטורניר שהפך אותו לאגדה - אבל על המגרש הוא בקושי הורגש. כנראה שזה ההבדל שמסכם את הקריירה של השניים: מודריץ' הוא המנוע השקט, שבמנהיגות שלו הופך את הנבחרת לסיפור הצלחה בלתי נתפס. ורונאלדו? הוא מכונית המירוץ שתמיד נמצאת במרכז העניינים, גם כשהדלק כבר כמעט נגמר.
כשקרואטיה כבשה בפנדל, האצטדיון השתתק - אבל כולם ידעו שעל המגרש עדיין נמצא הווינר הגדול ביותר בתולדות המשחק. והוא לא אכזב: השער הראשון שלו אמנם נפסל (כמו רבים אחרים במשחק הזה), אבל כשהגיע הרגע לבעוט את הפנדל - רונאלדו הוכיח שגם בגיל 41 הוא פשוט לא מסוגל להחטיא.
זמן קצר אחרי השוויון, כשירד מהמגרש, רונאלדו זכה לסטנדינג אוביישן ששמור לגדולים ביותר. באותו רגע נזכרתי במשחקו האחרון של מייקל ג'ורדן, כשירד בפעם האחרונה והקהל ביקש ממנו עוד הדרן. כמה חבל שבכדורגל שחקנים לא יכולים לחזור מהספסל.
כך או כך, הדרמה האמיתית על המגרש עוד הייתה לפנינו, כידוע: שער של פורטוגל בתחילת תוספת הזמן שלח את האצטדיון לחגוג בטירוף - ואז הגיע הרגע של המשחק.
השופט לא שרק לסיום עשר הדקות, והקרואטים כבשו שער, שהפעם באמת השתיק את היציעים החוגגים. אבל מהר מאוד התברר שהשער נפסל, והחגיגות יצאו לדרך, גם אם רונאלדו כבר לא היה על המגרש ברגעי ההכרעה. יאללה שלך, כדורגל.
