גארי ליניקר, מלך שערי מונדיאל 1986 ועד לסיום שלב הבתים השנה גם מלך שערי אנגליה במונדיאל, היה חלוץ ענק. שנים אחרי שפרש, הפך לאיש טלוויזיה נהדר, אבל למרות שאיבד לאחרונה את עבודתו ואת מצפונו בגלל אמירות אנטישמיות, הוא גם סיפק את הקלישאה המפורסמת: "כדורגל הוא משחק של 90 דקות ובסוף גרמניה תמיד מנצחת".
ההתבטאות הזו, שהגיעה אחרי הפסד של אנגליה לגרמנים בחצי גמר מונדיאל 1990 בפנדלים, הוכיח את עצמו עד העשור האחרון שבו הכדורגל הגרמני חווה משבר גדול מאוד. הוא החל עם משך כהונה מוגזם של יוגי לב. אלוף העולם ב-2014 מתח את החבל עם דור הזהב שהניף איתו גביע גם אחרי שהכוכבים ירדו מגדולתם - ואיבד את דור הביניים. אחר כך הגיעה תקופה של חוסר איכות בעמדות מפתח, מה שהוביל לנבחרת מוגבלת התקפית ופגיעה הגנתית, כזאת שלא העפילה בשני מונדיאלים ברצף לשלב הנוקאאוט.
אחרי שהתקווה הגדולה, האנזי פליק, כשל במונדיאל בקטאר (ובדיעבד הוכיח בברצלונה שהוא ממש לא שכח לאמן, להפך), חיפשו בהתאחדות הגרמנית מאמן עם אופי שונה, שיוביל את הנבחרת ביורו הביתי ב-2024. הפור נפל על יוליאן נגלסמן הצעיר (36 בעת מינויו) והסופר כריזמטי - לא הבחירה הטבעית לאימון המנשאפט.
בחירות אחרות
נגלסמן וגרמניה החזירו את כבוד הכדורגל הגרמני באותו טורניר, למרות ההדחה ברבע הגמר מול ספרד. תחתיו הנבחרת נראתה מאומנת, מגוונת, התקפית ובעיקר עם עתיד ורוד. מצד שני, לחלק מהבעיות שבלטו בעשור הקודם, המאמן לא מצא פתרון ולא באשמתו.
גרמניה חסרה כבר שנים חלוץ דומיננטי, וגם בעמדות המגנים אין לה שחקני טופ אירופי, ושם היא נאלצת לאלתר ולשנות שוב ושוב. נגלסמן מנסה לשחק על החוזקות של גרמניה ולהעמיס שחקנים איכותיים בהרכב, גם אם הם לא משחקים בעמדות הטבעיות שלהם.
כך יוצא שיוזואה קימיך מתופקד כמגן ימני, ומצטרף לפליקס נמצ'ה הנהדר ואלכסנדר פבלוביץ' במרכז כשגרמניה מניעה כדור. ג'מאל מוסיאלה ופלוריאן וירץ, שני הכישרונות הכי גדולים בדור הגרמני הנוכחי, משתפים פעולה בקישור הקדמי כשתי עשיריות.
קאי האברץ, שהוא לא חלוץ טבעי, מקבל עדיפות בעמדה בזכות היכולות הטכניות שלו, למרות שדניז אונדב ששיחק רק 86 דקות, בישל שני שערים וכבש שלושה, כולל צמד ניצחון במהפך מול חוף השנהב.
הרבה בזכות העמסת האיכות הזאת, וגם אם מוסיאלה עדיין לא בשיאו אחרי הפציעה הקשה שעבר בתחילת העונה, גרמניה מסתדרת בצורה טובה מול נבחרות מדרג שני ומטה. כך צפוי להיות גם מול פרגוואי, שסגנון המשחק שלה מאוד נוח מבחינת הדרך שבה גרמניה רגילה לשחק.
כשהחבורה של נגלסמן דומיננטית והכדור נמצא רוב הזמן בשליש האחרון, זה של היריבה, היא מסתדרת ומשיגה את המטרות שלה, גם אם לעתים בדוחק.
התאמות נדרשות
המבחן האמיתי של נגלסמן יחל בשלב שמינית הגמר, שם כנראה יפגוש את נבחרת צרפת החזקה, אז גרמניה תהיה חייבת לשנות סגנון כדי להפתיע. החזקת כדור כבר לא תשרת אותה, והיא תהיה חשופה למעברים מול ההתקפה המהירה והאיכותית באליפות. המאמן גם ייאלץ לעשות חושבים לגבי עמדות המגנים, ובעיקר איך ומאיפה להביא להם עזרה מול שחקני אחד על אחד קטלניים.
יהיה מעניין לראות איך נגלסמן המודרני יעשה את ההתאמות בין המשחקים, אם בכלל, והאם גרמניה ההיא, זאת שהיו משחקים מולה כדורגל 90 דקות ובסוף מפסידים, תוכל להופיע שוב ולנצח את הגדולות דווקא בכלים שלהן – ריבוי שחקנים שטובים עם הכדור וניסיון לנצח דרך דומיננטיות וכדורגל יפה.
ביורו האחרון זה כמעט הצליח מול ספרד, במונדיאל זה ייבחן לראשונה, כאמור רק החל משלב שמינית הגמר. בשביל להגיע לשם, גרמניה צריכה לנצח את פרגוואי. אם זה לא יקרה, יש סיכוי לא קטן שנגלסמן יחזור לאימון קבוצות מהר מהצפוי.
