"הגדלת המונדיאל זו החלטה מצויינת - זה מרגיש כמו הוליווד"
השדר הבריטי הבכיר, מרטין טיילר, אומר ל"היום" בראיון כי בכדורגל יש מקום לכולם • הוא מאמין גם בנבחרות הקטנות: "אם ספרד לא מנצחת אותם, אז למה שכף ורדה לא יקבלו צ'אנס" • ומאוהב בענף: "הכדורגל מנצח הרבה דברים"
Your browser doesn’t support HTML5 audio
זה המונדיאל ה־13 שמרטין טיילר, שדר הטלוויזיה הבריטי האגדי, שנבחר בעבר לשדר העשור, מסקר. הוא החל ב־1978 בגביע העולם בארגנטינה והוא גם כאן ב־2026. בגיל 80 טיילר משדר את המשחקים מהאצטדיון בדאלאס עבור צוות בכיר שפיפ"א הקימה במיוחד בכדי להעביר את הטורניר. "תמסור ליורם ארבל את מלוא הברכות בשמי", ביקש להעביר ד"ש לחברו הישראלי הוותיק.
אחרי כל כך הרבה שנים, אתה עדיין נהנה?
"כשאתה עושה משהו בשלב הזה של החיים ואתה לא נלהב ואין לך אנרגיות, אז אין מה להתאמץ. ברור שאני הרבה יותר מבוגר מהימים שבהם התחלתי, אבל ככל שאתה מזדקן אתה יותר קשה עם עצמך, ואם אני עובר את המבחן של עצמי, אני מקווה שזה גם עובר אצל הצופים. ברור שמתישהו זה ייפסק, נקווה שלא בששת השבועות הבאים".
לא מפליא אותך לראות שחקנים ותיקים כמו מסי, רונאלדו ומודריץ' עדיין מככבים?
"לשחקני־העל יש עזרה מנטלית וכשהם נפצעים זה לא גומר קריירות כמו פעם, כי יש אמצעים רפואיים וניתוחים מתקדמים שיכולים לשקם. כיום גם מדובר בחוזי עתק ששחקנים לא מוותרים עליהם כל כך מהר. כשאני התחלתי לשדר לא פעם כוכבים הרוויחו יותר אחרי הפרישה".
"זה לא מועדון פרטי"
המונדיאל הראשון שטיילר סיקר היה כאמור בארגנטינה. 16 מדינות השתתפו ושיחקו בחמש ערים ובשישה אצטדיונים - להבדיל מהפורמט הענק של היום. "ממה שאנחנו רואים, הגדלת הטורניר היתה החלטה מצוינת", הפתיע. אפילו בניצחון 1:7 של גרמניה על קורסאו היה אותו רגע גדול שקורסאו הבקיעה, רגע שנכנס לספרי ההיסטוריה של המדינה לתמיד.
"אני מאמין בדמוקרטיה של המשחק, ואירוע כזה נותן ליותר מדינות את ההזדמנות להתנסות ולא רק לנבחרות־העל. הדאגה היחידה שלי היא מה הצעד הבא. אני יודע שיש תוכניות גם למונדיאל הבא. בכל מקרה, עד עכשיו זו הצלחה. שמע, כף ורדה כמעט הבקיעה בדקה האחרונה כדי לנצח את ספרד וסיימה בתיקו. אני מעריץ גדול".
אבל השתתפות הנבחרות הקטנות לא מורידה מהעניין?
"אם נבחרת־העל של אירופה, ספרד, לא מנצחת אותם, אז למה שכף ורדה לא יקבלו צ'אנס? זה לא מועדון פרטי, אלא משחק שמגיע לכל מקום בעולם. זה אמנם טורניר שנמשך זמן רב, אבל כל הכוכבים הגדולים כאן. ראינו את היכולת של ארלינג האלנד, ליונל מסי, קיליאן אמבפה ועכשיו ענקים כמו הארי קיין ולוקה מודריץ'. אולי בהתחלה היו לי ספקות, אבל כבר לא".
"צריך לצעוד עם הזמן"
טיילר זוכר את הכדורגל של האצטדיונים הדחוסים, של יציעי העמידה וכרטיסי הכניסה הזולים, ההפך הגדול מהמונדיאל הזה. "אין ספק שהיום זה הרבה בשביל הבידור, אבל אין מה לעשות - צריך לצעוד עם הזמן", אומר השדר הוותיק. "כשיש יותר ויותר מעורבות של רשתות חברתיות ולאוהד יש יותר גישה לכוכבים הגדולים, יש הרגשה של הוליווד, ואנחנו באמת לא רחוקים גיאוגרפית משם.
"אני רק חושב מנקודת מבט של שדר טלוויזיה שהאירוע מביא צפייה מצוינת ויותר ויותר אנשים מגיעים למגרש מסיבות שונות. שנינו אמנם אנשי כדורגל, אבל יש כיום רבים שלא חיים ונושמים את המשחק ושמחים להצטרף לחגיגה".
זה לא נהיה ספורט לעשירים בלבד?
"זה עניין של היצע וביקוש. אתמול הלכתי לראות משחק בייסבול בדאלאס ושילמתי 9 דולרים כדי לשבת באצטדיון נפלא. בכל טורניר שסיקרתי היו לפניו חילוקי דעות. בראשון שלי, בארגנטינה 78', שלטה במארחת דיקטטורה.
"פוליטיקאים אמרו לנו 'אל תסעו', אבל נסענו והטורניר היה הצלחה. כדורגל מנצח הרבה דברים בחיים וחייבים להשלים עם העובדה שהכל משתנה. תראה את המשחק כמה הוא השתנה. כיום אתה רואה תחכום, יצירתיות. אני תמיד הייתי אופטימיסט גדול".
מי הפייבוריטית שלך לזכייה?
"יש לי כלל שאני לא מנחש, כי כשדר טלוויזיה אם אגיד שזו תזכה והיא תפסיד, יגידו 'אבל אמרת לחברך מישראל'. בוא נחכה לשלבי ההכרעה ואז ננתח את מה שראינו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנואייל לוי
התחיל את דרכו בעיתונות בקיץ 1988, במדור הספורט של "מעריב", לצד יאיר לפיד ועפר שלח. סיקר בין השאר אליפויות עולם, אולימפיאדות ומשחקי כדורגל מקריית שמונה ועד אילת, עד שהחליט לפזול לתחומים אחרים. ב-30 השנים האחרונות מתמקד בכתיבה מגזינית במוספי סוף השבוע ובעמודי החדשות. כותב ב"ישראל היום" מאוגוסט 2021. סיקר את הקרבות בעזה, נכח בהפגנות ההמוניות, ראיין את יצחק קלפטר כשבוע לפני מותו וחרש את הארץ בטרמפים, ברגל וברכב. משוכנע גם אחרי עשרות שנים בתחום שאין כמו עיתונות. נולד, גדל וחי בתל אביב. נשוי פלוס שניים. eyal1iris@gmail.com