הניצחון האנגלי 2:4 על קרואטיה היה הצהרת כוונות של מר הארי קיין וחבורתו. 60 שנה אחרי אותה פעם היסטורית שבובי מור הניף את גביע העולם, אולי כדאי לרשום את שלושת האריות ברשימת המועמדות. הלילה (בין רביעי לחמישי), היא בהחלט נראתה כזו.
איזה כיף היה לשבת באצטדיון הממוזג בדאלאס. אמנם אני לא מת על הרעיון, זה לדעתי מעקר את התנאים הטבעיים של קיום משחק, אבל כשבחוץ השתוללו החום והלחות, בפנים היו תנאים נפלאים למשחק.
ואיזה ערב ענק קיבלנו. שתי נבחרות הענק לא רק פיזרו צ'קים, התברר שיש להם כיסוי. כבר בדקה השביעית התיאבון נפתח. דווקא לוקה מודריץ', במונדיאל החמישי עם כל הניסיון העשיר, הכשיל ברשלנות את נוני מדואקה בתוך הרחבה. מי אם לא קיין עשה את הסיפתח מהנקודה.
הקרואטים הם עם עקשן
רק שהקרואטים זה עם עקשן. הם ניצחו את אנגליה בחצי גמר מונדיאל 2018, הם לא מתרגשים משמות ועשרות אלפים ביציע. מרטין בטורינה, הבן של מטה, שהתרוצץ אצל בני יהודה בשכונה, כבש שער נפלא בבעיטה לחיבורים.
אלפי קרואטים ביציע הראו לאנגלים מה זה להשתולל משמחה, אבל חכו רגע, הוא פה. קיין, הארי קיין. החלוץ שלא ברור איך הוא תמיד במקום הנכון. קרן של דקלן רייס מצאה את הראש של מלך השערים שלוש דקות לפני סיום המחצית ומשם הדרך לרשת הכי בטוחה.
אנגליה הייתה דומיננטית. היא שלטה במגרש, נראתה משכנעת, אבל קרואטיה דייקה בעקיצות. ממש לפני סיום זמן הפציעות של המחצית איוון פרישיץ' הכין נפלא עם הראש ופטר מוסה, שמשחק בדאלאס, כבש מהבלטה שהוא מכיר.
האוהדים האנגלים הלכו לחלום
עזבו רגע את המשחק המטורף. אני רוצה להתרכז רגע בפתיחת המחצית השנייה של אנגליה, כי היה שם משהו לחלוטין לא ברור. בסיום ההפסקה ובמשחק שיכול היה להתפתח לכל כיוון, שחקני קרואטיה והשופט חיכו לאנגלים שישובו. דקה, שתיים, איפה הבחורים של טוכל, נתקעו בשירותים? הם חזרו עם התפוצצות.
זו הייתה אחת הפתיחות המדהימות שראיתי בשנים האחרונות. לא רק שג'וד בלינגהאם כבש את ה-2:3 בדקה ה-46, תוך עשר דקות האנגלים הגיעו אולי לחמש הזדמנויות של שער.
הקרואטים לא הבינו מאיפה זה בא להם, ובסוף היה זה מרכוס רשפורד, שנכנס כמחליף, וסיים את הבליץ בדקה ה-85, 2:4. איזה משחק. עשרות אלפי אנגלים יצאו מהאצטדיון - והלכו לחלום.
