אסף אקרמן, שדר ערוץ הספורט, שיתף בכאב כיצד נקרא להחליף את אבי מלר בשידור האחרון שלו באליפות אפריקה, מבלי לדעת שבאותו רגע מדובר בפרידה ושהשדר האהוב הלך לעולמו.
“מעולם לא היה לי אבא, אבל תמיד היה לי אבא למקצוע. אבא שאוהב, אבא שתמיד שם כשצריך עצה טובה או שיחה על החיים כדי לקבל פרופורציה. אבי מלר היה האיש הכי טוב שיכולתי לקבל לצידי בשנים שרק התחלתי לשדר בליגת האלופות, ומשם הכרתי חבר ודמות שהיא לא רק להערצה – אלא גם לחיים”.
אקרמן סיפר כי עד הרגע האחרון מלר נאבק להמשיך לשדר, גם כשהתקשה פיזית: “עד הרגע האחרון הוא נלחם לשדר, גם כשהיה לו קשה ללכת, רזה מאוד והכל כבר כאב. הערב הוא היה אמור לשדר מאליפות אפריקה, עד שטלפון שקיבלתי מהמפיקה בישר לי שאני צריך להחליף אותו בשידור. בהתחלה לא סופר לי למה… עכשיו אני מבין. ובוכה”.
בהמשך נפרד אקרמן ממלר בדברים נרגשים: “אבי מלר היה הטאלנט הכי גדול, שהתנהג הכי רחוק מדמות של טאלנט. הכי על הקרקע, הכי מענטש, הכי אבא שיש. בדמעות אני נפרד ממך, אבי יקר. המסך שלי והלב שלי כבר לא ייראו אותו דבר בלעדיך”.
אסף אקרמן נפרד מאבי מלר בשידור חי
מלר היה עיתונאי, פרשן ושדר ספורט ישראלי במשך עשרות שנים. הוא היה מזוהה במיוחד עם ערוץ הספורט, שם שימש כפרשן מרכזי, מגיש תוכניות אולפן ושדר משחקים.
מלר שידר לאורך השנים משחקי כדורגל מגרמניה, איטליה, סקוטלנד ולעיתים גם מספרד. בנוסף, שידר את משחקי הליגה האנגלית בתקופה שבה המשחקים הועברו בערוץ הספורט. לצד עבודתו כשדר, הוא השתתף באולפן ליגת האלופות והגיש את תקצירי המשחקים.
אריה מליניאק: "הוא מת מדום לב, לא מסרטן"
בשיחה מרגשת עם אודי סגל וענת דוידוב ב־103fm, חברו הקרוב אריה מליניאק נזכר בימים המשותפים שעבדו יחד, וניסה להסביר מה הפך את מלר לייחודי כל כך בנוף הישראלי. "זה בוקר רע", פתח מליניאק את דבריו. "הכרתי את אבי מהזמנים שכתבנו ב'מעריב'. בימים ההם לא היו מחשבים ולא סלולריים, היינו חייבים להיפגש פיזית בכל בוקר לישיבה. סביב השולחן ישבו אז שמות כמו עופר שלח, בן כספית ובועז ביסמוט. אבי היה דמות מפתח, למדנו ממנו איך לכתוב, איך לערוך ואיך לגשת לטקסט".
מליניאק הדגיש כי סוד קסמו של מלר לא טמן רק בידע המקצועי שלו בכדורגל, אלא בעולם התוכן הרחב שהביא עמו מהבית: "לפני שהיה איש ספורט, הוא היה איש תרבות. הוא היה חבר באקדמיה לקולנוע, וכל שנה היה צופה במאות סרטים מועמדים מההתחלה ועד הסוף. הוא היה פוקד הצגות וקולנוע כל שבוע. זה היה חלק בלתי נפרד ממי שהוא".
