עוסמאן דמבלה צפוי לזכות הערב (שני) בכדור הזהב, כתגמול על הזכייה של פריז סן ז'רמן בטרבל ובליגת האלופות בפעם הראשונה בהיסטוריה. אך עם כל הכבוד לפ.ס.ז' על ההישג, אני לא חושב שהדבר אמור להקנות לה בטאבו את הזכייה בפרס האישי. זה כנראה לא יקרה, אבל הפרס צריך ללכת למי שהיה בעונה שעברה השחקן הטוב בעולם, וזה היה מוחמד סלאח.
נתחיל מלמה לא (בהכרח) לבחור בשחקן מפ.ס.ז'. לאלופת אירופה הנוכחית יש חיסרון מובנה בכך שהיא מתחרה בליגה ללא מתחרות. כל עוד מונאקו, מארסיי ליון ודומותיה לא יהיו קבוצות שקוראות תיגר אמיתי על הכתר, לא אוכל להתייחס אל הטרבל של פ.ס.ז' כהישג שווה ערך לטרבלים של ברצלונה, מנצ'סטר סיטי ואפילו באיירן מינכן.
פ.ס.ז' עשתה את המקסימום המוטל עליה ואי אפשר לבוא אליה בטענות. בעונה שעברה טענתי שריאל מדריד (ולא ויניסיוס בהכרח) נשדדה כשהפרס האישי לא הלך לשחקן משורותיה, אחרי עונה של זכייה בליגת האלופות ואליפות ספרד, עם שני הפסדים בלבד בכל המסגרות. כעת זה יכול להיתפס כמוסר כפול כנגד הצרפתים, אבל זה בדיוק אותו חסרון מובנה. אני רואה בפריזאים כאלופי אירופה, בדיוק כפי שהיו בשנים האחרונות צ'לסי וליברפול שלקחו את התואר האירופי מבלי לזכות בפרמייר ליג - ולא מעבר.
כוכבי ברצלונה למשל, ראפיניה ולאמין ימאל, ראויים לא פחות. בארסה זכתה באליפות ספרד בניגוד לתחזיות מפתיחת העונה, ובליגת האלופות פרטים קטנים השאירו אותה מחוץ לגמר. הקמפיין הקורא לזכייה של ימאל כבר רץ, אבל זמנו עוד יגיע.
כך או כך, אם הייתה לי את זכות הבחירה ביניהם, הייתי נותן קדימות לחברו הברזילאי. זמנו של היהלום בן ה-18 עוד יגיע, כל עוד יתרכז בכדורגל ויישאר בריא, אולי כבר שנה הבאה אם יזכה במונדיאל עם ספרד. ראפיניה? לו לא בטוח שתגיע עוד הזדמנות, ואחרי שהיה מעורב ב-16 שערים יותר מימאל (59 לעומת 43) - הוא הראוי יותר.
אז למה סלאח?
למרות שליברפול הודחה מליגת האלופות כבר בשמינית הגמר בידי פ.ס.ז', המצרי היה חתום על אחת העונות האישיות הגדולות בתולדות הפרמייר ליג, שוב. הוא היה מעורב ב-47 שערים רק בליגה, ועם כל הכבוד לראפיניה וימאל, הוא זה שמשחק בליגה הטובה והקשה בעולם. סלאח סחב את ליברפול על כתפיו לאליפות, כשאף אחד בקבוצה, או בליגה, לא מצליח לדגדג את הרמה שלו.
רק בעונתו הראשונה בליברפול, שלא הסתיימה באליפות, סלאח הצליח להבקיע יותר שערי ליגה. כשיש לו את השילוב בין התואר החשוב באמת למספרים ההיסטוריים, זה הזמן שלו. ב-2023 ארלינג האלנד רשם עונה אישית היסטורית שנקשרה לטרבל של מנצ'סטר סיטי. זה לא הספיק לו, כי חודש טוב אחד במהלך העונה, במונדיאל, הספיק לליונל מסי כדי לקחת את הפרס בעיצומה של עוד עונה חסרת השראה בפ.ס.ז'.
הפרמייר ליג פותחת פערים בלתי נתפסים מהליגות המקומיות האחרות, וזו בעיה בפני עצמה. אבל כל עוד הבעיה הזו קיימת, צריך להתחשב בכך שזו הליגה החזקה מכולן. זכייה של סלאח לא רק תהווה תיקון היסטורי כלשהו עבור האלנד, אלא גם תתן הכרה לגדול שחקני אפריקה בכל הזמנים, אחד מגדולי השחקנים שדרכו בפרמייר ליג ואחת האגדות הגדולות בהיסטוריה המפוארת של ליברפול.
אבל שוב, אלא אם יקרה איזשהו נס, סלאח לא יזכה. בטקס שמאורגן על ידי המגזין הצרפתי "פראנס פוטבול", טקס המשמש כר פורה לקונספירציות כבר שנים, זה טבעי שפ.ס.ז' תזכה לכבוד עד שהיא כבר סוף סוף הצליחה להנחית את התואר האירופי בעיר האורות.
הכוכב הצרפתי הגדול ביותר שלהם על מעורבותו ב-51 שערים כנראה יועדף על פני חבריו לקבוצה ויטיניה, אשרף חכימי ודומיהם. אולי אפילו תהיה להם את החוצפה לשים לפני סלאח את הבן המקומי האהוב, קיליאן אמבפה, שאמנם הביא מספרים אך לא זכה בשום תואר משמעותי עם ריאל מדריד.
גם אם דמבלה ייכנס הערב לרשימת זוכי כדור הזהב לפני סלאח, האלנד ואמבפה - הוא לעולם לא יהיה גדול כמוהם. הכדור הנוצץ אולי יישב לעד בארון התארים שלו, אבל תוך שנים בודדות, אולי אפילו השנה, זכייתו תיחשב כפרט היסטורי שולי שתגרום לכם לשאול: "באמת? הוא זכה בכדור הזהב?"
