בנובמבר הקרוב יציינו בגרמניה 15 שנים להתאבדותו של רוברט אנקה, אירוע שללא ספק נחשב לאחד הטרגיים בהיסטוריה של הכדורגל במדינה. השוער, שנחשב למועמד לפתוח בשער הנבחרת במונדיאל 2010, שם קץ לחייו שבעה חודשים לפני כן כשנעמד על מסילת רכבת בשעת לילה ונדרס למוות.
התאבדותו של אנקה הגיעה שלוש שנים לאחר אסון משפחתי נוסף, אז ביתו לארה מתה בגיל שנתיים בלבד בשל בעיה לבבית שליוותה אותה מאז שנולדה. מאז לכתו של אנקה, אלמנתו תרזה מקדישה מזמנה להעלאת המודעות למצוקות נפשיות ודיכאונות בקרב ספורטאים, דרך עמותת רוברט אנקה.
בימים אלה, תרזה שהספיקה מאז להתחיל בחיים חדשים עם נישואים שניים והבאת שני ילדים לעולם, משתתפת בימים אלה בסדרת אירועים להעלאת המודעות לאותן מצוקות נפשיות. כחלק מהאירוע היא העניקה ראיון ל"בילד" ובו סיפרה: "ה'מחלה' כבר לא נחשבת לטאבו. המטרה היא שיתייחסו לזה כמו לפציעה, אבל אנחנו עדיין לא שם".
את שנותיו האחרונות בקריירה אנקה בילה בהאנובר, שם חיה תרזה עד היום. הוא שיחק גם בבורוסיה מינשנגלדבאך, בנפיקה וברצלונה, כאשר בקטאלוניה שימש כשוער שני. אלמנתו לא זוכרת לטובה את אותה התקופה: "אני עוקבת אחרי הקבוצות שרוברט שיחק בהן, אשמח למשל שהאנובר תחזור לליגה הראשונה, בברצלונה אני פחות מתעניינת".
"ברצלונה זה באמת מרתף מכשפות, בתקופתינו לא התייחסו לשחקנים באנושיות", אמרה תרזה, לפני ששיבחה את השוער הנוכחי של ברצלונה שבדומה לאנקה שיחק במינשנגלדבאך: "אני שמחה עבורו ומלאת הערכה למה שהשיג שם".
