קולו נשמע: הגיבור הטראגי של צרפת סגר מעגל, בלגיה מתוודעת למציאות העגומה
דידייה דשאן המקובע ביצע רק חילוף אחד, רנדל קולו מואני, שמבלי להתכוון הוביל לשער העצמי שקבע 0:1 והעלה את הטריקולור לרבע גמר היורו • האדומים המודחים לא יוכלו יותר להסתמך אך ורק על שרידי דור הזהב, והיכולת החלשה של דה בריינה הוכיחה שאין בלופים בכדורגל
0השמעה
אוהדי נבחרת צרפת מתכוננים למשחק נגד בלגיה
משחק בין צרפת לבלגיה מרגיש כמו דרבי. האוהדים משני הצדדים מדברים צרפתית ובשעות שלפני המשחק הם הראו אחווה בכל הברים בדיסלדורף. לשתי הנבחרות יש שילוב נהדר בין שחקנים לבנים לשחורים - מה שמסמל את הגיוון האתני במדינות השכנות, וגם מבחינה מקצועית הן הגיעו עם דאגות די דומות, כששתיהן הבקיעו בשלב הבתים שני שערים בלבד מתוך 48 ניסיונות הבקעה. אמנם לבלגים לא היו ציפיות כמו של הצרפתים לזכות בטורניר, אבל עם שחקני על מהמועדונים הגדולים באירופה, שני הצדדים היו בפאניקה מסוימת. לפני המשחק שאלתי את האוהדים משני הכיוונים אם הם חוששים מהמצב והם אמרו שכן, אבל חלקם האמין שהמשחק הערב יביא את השינוי.
לשחקנים שעלו בהרכבים היו את כל התנאים לנסות ולהפגין יכולת אחרת. כשאומרים "מזג אוויר נפלא לשחק כדורגל' התכוונו למזג האוויר הערב, משטח הדשא היה בשיאו אבל השחקנים נראו במחצית הראשונה כאילו הם עצרו בדרך בדוכני הקבב באצטדיון אספריט ארנה. השאגה הגדולה ביותר באצטדיון של הקהל היתה בדקה ה-61 כשתיאו הרננדס הציל שער ודאי של הבלגים. נראה היה שאנחנו הולכים להארכה מעייפת כמעט כמו כל המשחק עצמו אבל אז אחרי ארבע בעיטות בלבד למסגרת, הגיע ה-0:1 המיוחל. ואיך? מעוד שער עצמי בטורניר ההזוי הזה.
דידייה דשאן אמנם הביא לצרפת את גביע העולם גם כשחקן וגם כמאמן, אבל אפשר לומר עליו כי הוא לא איש של שינויים גדולים, הרפתקאות גדולות. הוא היה קשר קשוח וגם כמאמן היצירתיות היא לפעמים ממנו והלאה. כשהתבנית משחק שלו לא עובדת, קשה לו לצאת מהריבוע. כן, בגמר המונדיאל האחרון מול ארגנטינה הוא עשה חילוף כפול עוד לפני המחצית, אבל זה היה באמת ניסיון לשבור את הכלים שכהקבוצה שלו היתה בפיגור 2:0 ונראתה כמו הצל של עצמה.
הגיבור הטראגי מאותו גמר – רנדל קולו מואני שהחטיא בתוספת הזמן מול דיבו מרטינס היה זה ששחרר את הנצרה של הצרפתים כשהכדור שלו פגע ביאן ורנטוגן ונכנס פנימה. הוא היה החילוף היחיד של המאמן שלו והחזיר לו עם מעורבות ישירה בשער הניצחון, אבל באופן סמלי לא הוא נבחר לשחקן המצטיין במשחק, אלא המגן הימני של הטריקולור – ז'ול קונדה.
ומה עם בלגיה? היא תצטרך להמשיך לבנות את עצמה בשנים הקרובות במטרה אולי לבנות דור זהב חדש. קווין דה בריינה ורומלו לוקאקו אולי יהיו במונדיאל בעוד שנתיים בארצות הברית, מקסיקו וקנדה, אבל אם גם אז הם עדיין יהיו התקווה הגדולה והיחידה של הנבחרת שלהם להבקיע שערים, הבלגים עדיין יהיו בבעיה.
כרגע בלגיה נראית נבחרת אפורה מאוד, חסרת מחץ ובלי שובר שוויון שיכול לשנות לה את המשחק. כן, גם דה בריינה שבמנצ'סטר סיטי מככב, בנבחרת לא ממש מספק את הסחורה. אפשר לספור על יד אחת את כמות המשחקים הטובים שסיפק בקריירה שלו במדים הלאומיים. בסיום המשחק הקודם מול אוקראינה הוא הוריד את החברים שלו לחדר הלבשה בגלל שריקות בוז של הקהל. אתמול הם ניסו לשקם את היחסים ועודדו אותו, אבל בכדורגל אין בלוף. כשמאחורי הקלעים הדברים רקובים, קשה לעשות ניסים על הדשא.
