בדיחה שרצה בקרב אוהדי אריס סלוניקי בימים האחרונים היא ש"ב־2014 עד 2016 הקבוצה הנוכחית היתה מתמודדת על זכייה בליגת האלופות". הטריגר לבדיחה היה ההחתמה של ג'רביניו, שבאותן שנים היה מכוכבי רומא ושחקן שכבש שני שערים עבור חוף השנהב בגביע העולמי בברזיל, אבל זה לא רק הוא.
בסגל של אריס אפשר למצוא גם את מאנו גרסיה שנחשב אז להבטחה במנצ'סטר סיטי, את אנדרה גריי שלפני שמונה שנים קרע רשתות בברנטפורד ובברנלי מהצ'מפיונשיפ, את איזט האירוביץ' הבוסני שבדיוק עבר לוורדר ברמן וייצג את בוסניה בגביע העולם הראשון בתולדותיה, ואפילו מאמן שהיה בשיאו באותה שנה - מונו בורגוס, עוזרו הנאמן של דייגו סימאונה, שבשלוש השנים האלה חגג אליפות עם אתלטיקו מדריד והיה פעמיים סגן אלוף אירופה.
במעלה רשימת השחקנים שהיו טובים בשנים המדוברות והתגלגלו עם הזמן לאריס נמצא חואן מנואל איטורבה. באותו קיץ של 2014, אחרי עונה מצוינת בהלאס ורונה, רומא הקדימה כמה קבוצות פאר וצירפה את הקיצוני בן ה־21 תמורת 25 מיליון יורו. "אסור לנו להפעיל עליו לחץ, הוא פוטנציאל אדיר", הבהיר אז מאמן הג'יאלורוסי, רודי גארסיה, שכמו רבים היה בטוח שיש בידו יהלום לא מלוטש.
מהיר כברק, עם שמאל קטלנית ושליטה אדירה בכדור, איטורבה נחשב אז לאחד מכוכבי העתיד של הכדורגל העולמי. הוא אפילו סחב על גבו את התווית "לאו מסי הפרגוואי" בתוספת הכינוי "Pulguita", הפרעוש הקטן. את ההשוואות המחמיאות (והלא מועילות) הוא הרוויח לאחר שכבר בגיל 16 ערך בכורה בקבוצה הבוגרת של סרו פורטניו ובנבחרת פרגוואי הבוגרת, שיחק גם בנבחרות הצעירות של ארגנטינה ובגיל 18 נמכר לפורטו. מסלול הקריירה שלו נראה סלול לפסגה, אבל איטורבה מעולם לא הצליח לנוע ישר.
"מוכן לעבוד קשה"
מהרגע הראשון היה ברור שהנער הצעיר דורש הרבה. מפורטו הוא שוחרר אחרי שישה משחקים בלבד ונשלח לריבר פלייט הארגנטינאית, שבמדיה הראה את הניצוצות ששלחו אותו בחזרה לאירופה. שמונה שערי סריה א' בוורונה העניקו לו את החוזה היוקרתי ברומא, ושם זה פחות או יותר נעצר. באיטליה בלטו כל הבעיות שמנעו מהכישרון הגדול מלממש את עצמו.
איטורבה אמנם הוביל את הקבוצה בסחיטת עבירות, אבל סיים את העונה עם ממוצע של 24.2 מסירות למשחק - נמוך יותר אפילו מהשוער רפאל (28.4 מסירות למשחק). בעונה הראשונה ברומא הוא דייק רק ב־17% מהבעיטות שלו לשער, וכשלתוך הסיפור נכנסו פציעות היה זה רק עניין של זמן עד שיאבד את המקום בהרכב, ולאחר מכן בקבוצה.
ואכן, אחרי עונה אחת בבירת איטליה, איטורבה החל לנדוד. הוא הושאל לבורנמות' ולטורינו ללא הצלחה, נטש את אירופה ועבר לטיחואנה, לפומאס ולפאצ'וקה במקסיקו, שגם אצלן לא הצליח לשחזר את ימי העבר. לפני שנה, בצעד מפתיע, הוא חתם באריס סלוניקי ואמר: "אני מוכן לעבוד קשה כדי להשיג דברים גדולים". המילים הללו, כמו גם הרזומה של איטורבה, הלהיבו את האוהדים שקיבלו את הפרגוואי בזרועות פתוחות.
את העונה שעברה סיים עם גול ובישול בליגה, גול בגביע ושום דבר מעבר לכך. ההגעה של המאמן "מונו" בורגוס ושל ג'רביניו, שאיתו שיתף פעולה ברומא, עשויה לעזור לאיטורבה לממש את הפוטנציאל, והגול שכבש בסיבוב הקודם מול גומל - בעיטה חופשית לחיבורים - היה תזכורת למה שיש לו ברגליים. כעת, כל מה שמכבי ת"א צריכה לבקש הוא שהאיטורבה שיופיע מולה מחר יהיה זה של 2022, ולא של 2014 עד 2016.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
