מייקל ג'ורדן, כאדם וכשחקן, לא היה שחקן חביב על הבריות. הריבים שלו, בעיקר מחוץ לפרקט ועם כמה מהגדולים ביותר שידע עולם הכדורסל, הגיעו לראשי תקשורת הספורט וסוקרו במשך תקופה ארוכה. אחד מהם, עם צ'ארלס בארקלי, הסכסוך נגמר.
הנתק בין השניים, ששיתפו פעולה בנבחרת ארצות הברית באולימפיאדת ברצלונה 1992 ושיחקו אחד נגד השני בסדרת גמר ה-NBA ב-1993, נמשך 14 שנה והגיע לאחר שפרשן ההווה ביקר בחריפות את ג'ורדן כשהיה הבעלים של שארלוט הורנטס. בארקלי טען בזמנו שג'ורדן מינה אנשים שיקשיבו לו ולא יבקרו את התנהלותו, בזמן שהקבוצה סיפקה את אחת העונות הרעות בתולדות ה-NBA.
בזמנו הוא אמר: "ברגע שאתה מפורסם ומשלם את החשבונות של מי שסביבך, אף אחד לא יגיד לך לא כי הם רוצים שתשלם ולטוס במטוס הפרטי שלך. מייקל לא שכר מספיק אנשים שיאתגרו אותו. אני אוהב אותו והוא אחד מחבריי הטובים, אבל הוא לא עשה עבודה מספיק טובה".
בארקלי סיפר: "שחקן הבייסבול וינס קולמן הוא חבר מאוד טוב שלי, וקיבלתי ממנו שיחה בשבוע שעבר והוא אמר שאני וג'ורדן אמרנו דברים מגעילים אחד על השני ושזה צריך להיפסק. הוא נתן לי את הטלפון שלו ודיברנו כמה דקות. הוא הזמין אותי למגרש הגולף הפרטי שלו ואטוס לשם כשיהיה לי חופש לכמה ימים".
