"ניקולה יוקיץ' היהודי? זו מחמאה, אבל אני רוצה להיות דני וולף"
הסנטר הישראלי/יהודי של ברוקלין נטס התארח בפודקאסט "Locked on Nets" • הוא דיבר על ההשוואות לכוכב הסרבי, האהבה מהקהל ("לא המטרה שלי"), הצניחה בדראפט ("זוכר מי ויתר עליי") והייצוג הישראלי עם בן שרף ("זכות גדולה") • וגם: מי החברים שהכי עוזרים לו?
,עודכן
0השמעה
אחרי פתיחת עונה לא קלה,דני וולףהפך לשם החם ביותר בברוקלין בשבועות האחרונים.הוא נטמע ברוטציהשל ג'ורדי פרננדס כשהוא מספק על בסיס קבוע מהלכים שממחישים את הפוטנציאל הגדול - וכבר גרמו לקהל המקומי להתאהב.
היום (חמישי), הסנטר הישראלי/יהודי הגיע לראיון אצל הכתב אריק סלייטר בפודקאסט שלו, "Locked on Nets", ושיתף על האהבה מהקהל, סגנון המשחק הייחודי, הצניחה בדראפט,"ההשוואה" לניקולה יוקיץ'והייצוג הישראלי עם בן שרף.
"להיות 'אהוב הקהל' זו לא המטרה שלי"
ב-6 המשחקים הראשונים - כבר הפכת לאהוב הקהל. אז איך נראו השבועות האלו עבורך, בתחילת הגשמת חלום ה-NBA?
"זה היה נהדר. הדבר הכי חשוב הוא שבמשחקים האחרונים הצלחנו גם לנצח, וזה באמת הדבר היחיד שחשוב. המטרה שלי היא לא להיות “אהוב קהל”, אבל סגנון המשחק שלי קצת שונה וייחודי. הקבוצה מתחברת טוב, וניצחונות הופכים הכול ליותר טוב. מקווה שנמשיך ככה".
מאיפה סגנון המשחק הייחודי שלך מגיע?
"גדלתי כשחקן גבוה, אבל לא הכי גבוה. המאמנים שלי הקפידו לפתח אצלי כישורים של גארד גם כשגדלתי. ב"ייל" שיחקתי הרבה עם הכדור ביד, במישיגן המאמן נתן לי ביטחון להיות מוביל כדור ולקבל החלטות, וכאן בנטס אני פשוט עושה מה שמבקשים - לפעמים עם הכדור, לפעמים כקלע".
לא היית מגויס לגמרי לכדורסל בצעירותך. מתי ה-NBA התחיל להרגיש ריאלי?
"כל ילד חולם על ה-NBA, אבל בשנה הראשונה ב"ייל" זה נראה רחוק. בחרתי ב"ייל" כי זו הייתה ההצעה הרצינית היחידה. אחרי שנתיים נכנסתי לפורטל, היה הרבה עניין, ומישיגן האמינו בי. בסוף השנה השנייה הבנתי שה-NBA אפשרי, ולכן רציתי לאתגר את עצמי. במישיגן הבנתי שאני שייך - אז המשכתי לעבוד".
"אתה זוכר מי ויתר עלייך בדראפט"
בדראפט היו תחזיות לוטרי לגביך ונפלת לבחירה ה-27. איך זה הרגיש?
"אתה חייב לקחת תחזיות בערבון מוגבל, ידעתי שעשיתי הכנה מצוינת. בדראפט עצמו אין לך שליטה - אתה יושב ומחכה. כשאמרו לי שברוקלין בחרה בי במקום ה-27 - זו הייתה הצפה רגשית. מהרגע שאתה כאן בליגה, כולם שווים. צריך להוכיח את עצמך".
זה נותן לך מוטיבציה מיוחדת?
"ברור שאתה זוכר מי ויתר עליך, אבל אני במקום שמאמין בי. ברוקלין זה המקום הכי טוב שיכולתי להגיע אליו - אני שמח כאן מאוד".
למה אתה מרגיש שברוקלין זה המקום האידיאלי עבורך?
"הארגון מאוד ממוקד בפיתוח שחקנים, בתוכניות אישיות, באושר של השחקנים. צוות האימון מצוין, אנרגטי, בלי אגו. זה מקום שרוצה שתצליח".
"אני ובן שרף מרגישים אחריות"
מה אמרו לך לפני הדראפט לגבי התפקיד שלך?
"הדגש היה לזרוק כשאני פנוי, זה חזר כל הזמן. עבדתי על הזריקה, ואני בטוח בה. הגנה הייתה סימן שאלה, אז לקחתי את זה כאתגר. הם שמים לב לכל פרט - כושר, תזונה, תפקידים על המגרש. אני בר מזל להיות כאן".
איך אתה מרגיש לגבי הכינוי “יוקיץ’ היהודי”?
"זו מחמאה, כי יוקיץ’ הוא השחקן הטוב בעולם. אבל אני רוצה להיות דני וולף, המשחק שלי שונה. עדיף לקרוא לשחקנים בשמם".
אתה ובן שרף הפכתם לצמד היהודי הראשון שנבחר לאותה קבוצה. מה זה אומר עבורך?
"זו זכות גדולה, יש קהילה יהודית גדולה בברוקלין וגם חיבור לישראל. אנחנו מרגישים אחריות להיות מודל לחיקוי, זה מרגש מאוד".
"אין שום אגו בין הרוקיז"
יש לכם חמישה רוקיז שנבחרו בסיבוב הראשון - דבר שלא קרה מעולם. אתה מרגיש המבוגר האחראי?
"לא ממש, כולנו צעירים, כולנו שונים, אבל כולם רוצים לעבוד ולהשתפר - אין אגו. זה עוזר לנו לעבור את חוויית הרוקי ביחד".
מי מהוותיקים עוזר לך במיוחד?
"ניק קלקסטון, מייקל פורטר ג’וניור וטרנס מאן, כל אחד בדרך שלו. הם עוזרים לנו להבין את הליגה, את החיים, את הכדורסל".
מה מיוחד אצל המאמן ג’ורדי פרננדס?
"הוא חכם מאוד, חדשני, יודע לנהל חדר הלבשה. אין אגו בצוות, הוא שם שחקנים במקומות הנכונים, וזה ניכר".
