"לברון ג'יימס לא כיבד את דיוויד בלאט - שהביא את הפיטורים על עצמו"

ספרו החדש של העיתונאי היהודי־אמריקני ירון ויצמן גרם ללוס אנג'לס לייקרס לאיים עליו בתביעה • ב"סוף הוליוודי: החלומות והדרמה של לברון לייקרס", הוא חקר את הנפילה של מועדון ה-NBA • ולא עשה הנחות לכוכב הענק או למאמן: "הוא נכנס לליגה הטובה בעולם כמו ישראלי, לשחקנים לא אכפת מהישגים שעשה במכבי תל אביב"

דייוויד בלאט ולברון ג'יימס. צילום: USA TODAY Sports

לא בכל יום אנחנו שומעים על קבוצת NBA שמאיימת לתבוע עיתונאי על עבודתו. אחד כזה הוא ירון ויצמן, יהודי שומר מסורת, שעלה לכותרות לאחר שחשף כי לוס אנג'לס לייקרס שלחה לו מכתב חריף ובו איימה לנקוט נגדו אמצעים משפטיים אם יוציא לאור את ספרו: "A Hollywood Ending: The Dreams and Drama of the Lebron Lakers" ("סוף הוליוודי: החלומות והדרמה של לברון לייקרס").

ויצמן לא נבהל, פרסם את הספר לפני כשבועיים, ומאז, אחת לכמה ימים, צץ לו סיפור חדש סביב המועדון המפורסם בעולם - החל מהמעבר של לברון ג'יימס לעיר המלאכים, דרך צורת הניהול של הבעלים ג'יני באס ועד למקרה שבו חיכו לצאת השבת כדי לקבל אישור על הטרייד של לוקה דונצ'יץ'. "עד היום אני לא יודע למה קיבלתי מכתב איום בתביעה", מספר ויצמן ל"ישראל היום".

"נפגשתי עם באס כמה פעמים בתחילת הדרך במפגשים שלא לציטוט. היא לא חשבה שהספר היה צריך להיכתב, אבל אמרה זאת בצורה נעימה. בשלב מסוים קיבלתי מכתב מאדם בשם מרטי סינגר, עו"ד מפורסם לענייני דיבה. הוא אמר שהוא מייצג את הלייקרס וכל מה שאני מעביר אליהם צריך לעבור דרכו".

ג'יני באס. חשבה שהספר לא צריך להיכתב, צילום: Getty Images

"כששלחתי להם בדיקת עובדות, הוא ענה עם מכתב מאוד אגרסיבי שבשורה התחתונה שלו הוא אומר: 'הרבה אנשים מאיימים לתבוע, אבל אנחנו יכולים ונעשה את זה'. הם טענו ללשון הרע, שזה שקר. רוב התגובות שהם שלחו לבדיקת עובדות פשוט לא היו מדויקות עובדתית".

תן דוגמה?

"הם טענו שיש שני אנשים שלא קשורים אחד לשני, למרות שנטען בכתבה בעיתון מ-2018 שהם קרובים, דברים כאלה".

ירון ויצמן, צילום: Vromans

מהנפילה ועד המכירה

זה הספר השני שוויצמן מוציא לאור, אחרי שכתב לפני חמש שנים על תהליך הבנייה מחדש של פילדלפיה 76'. הוא בן 37, מתגורר בניו יורק עם אשתו ושלושת ילדיו ("לכולם שמות ישראליים, זו מגמה שתפסה תאוצה בקהילה היהודית כאן מאז ה-7 באוקטובר, אבל אנחנו הקדמנו את זמננו"), ומסקר כבר עשור את ה-NBA.

היהדות, על מגבלותיה ויתרונותיה, עזרה לו למצוא את דרכו במקצוע: "מההתחלה ידעתי שלא אוכל להיות כתב של קבוצה ושאני צריך להתמקד בתכנים ספציפיים שקשורים גם בראיית התמונה הגדולה במובנים מסוימים. ידעתי שאני לא יכול להיות גם בטלוויזיה, כי פשוט לא אהיה שם בערבי שישי או בשבתות. יש לי כמה חברים מהתקשורת שנותנים לי סיכומים בצ'ט אחרי חגים או שבתות על דברים שפספסתי".

פספסת אירוע גדול בעקבות השבת?

"הייתי צריך לראיין את ג'ון וול לשער של מגזין 'SLAM', שזה היה משמעותי, אבל הוא היה יכול רק בשבת, אז זה עבר למישהו אחר. בטווח הרחוק זה לא משהו שפוגע בי, דווקא ההפך. אנשים שאני מדבר איתם, גם מקבוצות וגם מהתקשורת, מכירים אותי בתור הבחור היהודי. בכל פעם שקורה איזה אירוע שקשור אלינו, כמו ה-7 באוקטובר או הדיבורים של קיירי אירווינג, אני האיש שפונים אליו".

ג'ון וול. הראיון עם ירון ויצמן התפספס, צילום: AP

"אנשים ציפו מלברון ג'יימס ליותר"

הרעיון לעבוד על ספר חדש עלה לפני שלוש שנים, ונושא התקופה של לברון בלייקרס ישר עלה בראשו: "אני אוהב לכתוב על מאחורי הקלעים של ה-NBA, על איך הדברים שאנחנו לא רואים וקורים מחוץ למגרש משפיעים על מה שקורה על הפרקט. אם היו אומרים ב-2018, כשלברון הגיע ללייקרס, שאנחנו הולכים לראות רק אליפות אחת שלו ועוד פעמיים הגעה לגמר המערב בזמן שהוא בריא כמעט לחלוטין, אנשים היו מצפים ליותר. הרגשתי שאני באמת יכול לבדוק מה הוביל לנפילה".

ומה גילית?

"שהתוצאה היא סוג של קונפליקטים אישיותיים ואגו, מאבקי כוח. זה מתחיל מג'יני באס, שאחיה ניסה לגנוב לה את הקבוצה בשלב כלשהו והיא מרגישה נטושה, אז היא מקיפה את עצמה באנשים שהיא סומכת עליהם כמו מג'יק ג'ונסון, לינדה רמבי ורוב פלינקה".

"ואז יש את לברון והיא לא רוצה שזה ייראה כאילו הוא מנהל את העניינים, אז היא לא מינתה את טיירון לו למשרת המאמן ב-2019, ואז הגיע הטרייד על ראסל ווסטברוק שהפך לאסון. היו כל כך הרבה תגובות מוגזמות בתקופה הזאת, שפתאום אחרי שבע שנים צריך להבין אם הולכים לכיוון של בנייה מחדש או למצות את מה שאפשר, עד שנפל אליהם דונצ'יץ' מהשמיים. בטווח הארוך, זו עסקה שהצילה אותם".

לברון ג'יימס ולוקה דונצ'יץ', צילום: Sipa USA

"ההגעה של רדיק היא לא כדי לרצות את לברון"

אז ההגעה של ג'יי ג'יי רדיק, שותפו של לברון לפודקאסט, היא לא הנחתה שלו?

"לא. הלייקרס רצו את דן הארלי, מאמן אוניברסיטת קונטיקט שלא רצה לבוא, אז הם הלכו על רדיק. הבחור שמפיק את הפודקאסט שלהם התראיין לספר ואמר שהיה עליהם מיקרופון שעבד לאורך כל הזמן שהיו על הסט, והם לא הזכירו את זה פעם אחת. ההנהלה ידעה ששחקנים מכבדים אותו, אבל אני לא חושב שזה היה כדי לרצות את לברון".

בקיץ האחרון באס מכרה את המועדון תמורת 10 מיליארד דולר למארק וולטר בעסקה שאושרה לפני כמה ימים על ידי הנהלת ה-NBA. לפי ויצמן, זה אחד הסיפורים שמגלים על הקשר שבין הדברים שנעשים מאחורי הקלעים לאלה שקורים על המגרש. "משפחת באס לא השקיעה בהרבה דברים, וזה מצוין גם בספר", אומר ויצמן, "מאמנים הובאו בכסף קטן, הם לא הוציאו הרבה כסף על אנליטיקס ומחלקת הסקאוטינג ממש קטנה. אני חושב שתחת וולטר אנחנו הולכים לראות הרבה הצלחה בהמשך הדרך".

כחלק מהעבודה על הספר, ויצמן חקר גם על העבר של הלייקרס והצורך שלהם בסופרסטאר חדש אחרי עידן קובי בראיינט. הוא התעמק גם בדרך של לברון לעזוב שוב את הבית בקליבלנד ולהגיע ללוס אנג'לס. עם הקאבלירס זכה לברון באליפות ב-2016, בעונה שבה דיוויד בלאט פוטר מהקבוצה ומיליוני החיצים הישראליים כוונו לעבר המלך.

ג'יי.ג'יי רדיק. לא הגיע כדי לרצות את לברון, צילום: AP

"דיוויד בלאט הביא את הפיטורים על עצמו"

"אני אוהב את בלאט. רציתי שהוא יצליח, אבל אני חושב שהוא הביא את הפיטורים על עצמו", אומר ויצמן ומנמק: "הוא נכנס לליגה כמו ישראלי, 'אני דיוויד בלאט, אני איש חשוב מאוד', בזמן שלשחקנים לא אכפת מהישגים שהוא עשה במכבי ת"א. היה את הסרטון שבו שופכים עליו מים לכבוד הניצחון הראשון בליגה, והוא אומר במסיבת עיתונאים 'זה לא הניצחון הראשון שלי, ניצחתי במאות משחקים', או את הפעם שהוא השווה את עצמו לטייס קרב. אני לא חושב שלברון כיבד אותו".

ויצמן ממשיך: "אנחנו מדברים כאן על איך דברים שקורים מאחורי הקלעים משפיעים על מה שרואים על המגרש. בלאט הובא למועדון על ידי הבעלים דן גילברט, לא על ידי המנהל המקצועי, והוא הועסק כדי לאמן קבוצה שונה לחלוטין. פתאום לברון הצטרף, ואז הגיע הטרייד על קווין לאב. לא היה הוגן לשים אותו במצב הזה. יכול להיות שאם היה לוקח את העבודה בגולדן סטייט ווריורס ולומד שנה-שנתיים להכיר את המערכת, הסיפור שלו היה שונה".

לברון ג'יימס ודיוויד בלאט, צילום: AP

לברון עוד מתלבט

מעבר לסיפור הקשור בשבת בטרייד על דונצ'יץ', ויצמן מספר בספרו עוד על איך היהדות השפיעה על ה־NBA במהלך השנים. ב-2013 פיניקס סאנס רצתה להחתים את אריק בלדסו, שהפך לשחקן חופשי בלתי מוגבל, על חוזה חדש. הרכז, שחווה עונת שיא בקריירה, סירב לחתום על חוזים בעצת סוכנו, מארק טרמיני, שותפו של סוכן־העל וחברו הטוב של לברון ג'יימס, ריץ' פול.

בלדסו וטרמיני רצו חוזה מקסימום, הבעלים של הסאנס, רוברט סארבר, סירב. 11 ימים לפני מחנה האימונים, פורסם כי מינסוטה טימברוולבס, שמאמנה גם הוא מיוצג של טרמיני, הציעה לבלדסו חוזה של 63 מיליון דולר לארבע שנים.

בעוד שלעסקה כזאת לא היתה היתכנות בזמנו, הסוכן ידע מה הוא עושה. "זה הודלף בשבוע שלפני ראש השנה, תחילת השנה היהודית, וזה לא היה מקרי", כותב ויצמן בספרו. "פול כתב 'סארבר לא עובד, או אפילו עונה לשיחת טלפון, וידענו שהוא לא רוצה שנביא הצעה מקבוצה אחרת בזמן החגים ואז הוא לא יוכל להשוות אותה'. החג החל עם השקיעה ב־24.9, ובדרכו למשרד באותו היום, ללא ידיעת חברי ההנהלה, הוא מתקשר לטרמיני ומעלה את ההצעה ל-70 מיליון לחמש שנים. בלדסו חתם עליה, וכשסארבר הודיע זאת להנהלה לאחר מכן הם זעמו".

לברון ג'יימס. עוד לא החליט בעצמו אם לפרוש, צילום: Imagn Images

ספרו של ויצמן נראה כמציג "סוף הוליוודי", גם כי הוא בא לסמל את הסוף של שני עידנים היסטוריים בכדורסל - זה של השואו-טיים לייקרס וזה של לברון ג'יימס. תחת משפחת באס הלייקרס זכו להצלחה מסחררת על הפרקט שמשכה את הכוכבים הגדולים של הוליווד, ומשחקיה הפכו לחובת צפייה, מעידן מג'יק ג'ונסון וקארים עבדול ג'באר ועד למעבר לפרנצ'ייז פלייר לא אמריקני בדמותו של דונצ'יץ'. לצד זאת, לברון יהיה בן 41 בחודש הבא ועתידו, הן בלייקרס והן בענף, הפך לנושא הכי חם בשנים האחרונות.

"אני לא חושב שלברון עצמו יודע מתי הוא יפרוש ואיך הוא רוצה שזה ייגמר", אומר ויצמן, "אני מרגיש שזה לא יהיה השנה, כי לדעתי היינו מקבלים הודעה על כך וסבב פרישה. יכול להיות שזה יבוא בינואר, אני לא יודע, אבל העובדה שזה לא קרה גורמת לי לחשוב שנקבל עוד עונה שלו".

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

שחקני ה-NBA בן שרף ודני וולף בראיון בלעדי ל״ישראל היום״ // נדב דימנד, ניר אריאל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר