128 מול 108, ההפרש בין שני המספרים הללו הוא הסיפור הגדול של לוס אנג'לס לייקרס הקיץ, ובעיקר של לוקה דונצ'יץ'. מדובר במספר הקילוגרמים שלו, כמובן. 128 ק"ג על 202 סנטימטרים הם מספר סביר כשאתה פורוורד שחי בצבע וצריך להציב חסימות, אבל הרבה פחות טוב כאשר אתה גארד שהתנועה והמהירות שלו אמורים להיות, במיוחד בגובה הזה, נתון מכריע במשוואת היכולת.
ולא רק יכולת ספורטיבית, אלא בעיקר - היכולת להימנע מפציעה. בענף ספורט שבו שחקן ברמתו של הגאון הסלובני נדרש לשחק לפחות מאה משחקים בשנה, מהם לפחות שלושים משחקים בקצב, עוצמה ואינטנסיביות של פלייאוף ואליפות אירופה, או מונדובאסקט.
ודונצ'יץ' שיחק בממוצע 102.4 משחקים בארבע העונות, עניין שמסביר את הנטייה שלו לפציעות שהופכת להיות מטרידה כבר, לא רק עבורו ועבור הלייקרס, כי אם עבור הליגה והענף כולו, שזקוקים ללוקה בדרך בה הזדקקו בשעתו ללארי בירד ומג'יק ג'ונסון וקובי בראיינט ולברון ג'יימס.
אז הרבה מונח על הכתפיים של לוקה העונה. הרבה משקל, תרתי משמע, והצעד הראשון בדרך למהפך שהוא מוכרח לבצע עוברת בהורדת המשקל הזה בעשרים קילו. זו התחלה טובה מאוד עבור מספר 77, שהחליט לקחת את הביקורת (המוצדקת. כולל זו של המאבריקס) עליו ועל אורח החיים שלו, על הדרך בה הוא נוהג בגופו והמחוייבות שלו למשחק - ברצינות.
אחרי הכל, מועדון הכדורסל היקר בעולם ובהיסטוריה, הלייקרס, שנמכר בעבור 10 מיליארד דולר רק בחודש שעבר, מניח את עתידו הספורטיבי, השיווקי והכלכלי בידיו של שחקן כדורסל בן 26, שצפוי לחתום מיד לאחר היורובאסקט על חוזה סופר מקס בשווי 320 מיליון דולר, לפי ההערכות.
קצת מוזר לומר על גאון כדורסל מוכח, עם מספרים לתמוך בכך, כשהוא נכנס לתקופת השיא המסורתית בקריירה של ספורטאים מקצועניים, שהוא מצוי בעונת מבחן גורלית עבורו, אבל נדמה שזה המצב.
אחרי עונה סוערת ומורכבת עבורו, שבה היה מעורב בטרייד גרוע ומדהים באופן היסטורי ופלייאוף בינוני מאוד שבו הלך לאחור, לאחר עונה שבה שיחק בגמר ה-NBA, לוקה נמצא במבחן. מבחן קודם כל לגבי מחויבותו לספורט ובעיקר למה שכרוך בהצטיינות בו: אורח חיים ספורטיבי, תזונה בהתאם, הקפדה על משטר אימונים מדויק ונכון, משחק במשקל נכון עבורו והובלת הלייקרס והצוות המסייע סביבו באמצעות דוגמא אישית.
גאון הוא תמיד היה ותמיד יהיה, אבל מנהיג? מופת עבור חבריו לקבוצה? שחקן שמסוגל לסחוב מועדון פאר על הגב במשך עשור ולשמור על הסטנדרטים המצופים ממועדון כזה בהיבט של ההישגיות? זה המבחן. וכל עיני עולם הכדורסל נשואות לראות מה תוליד העונה הזאת.
התמונות שלו מהרשתות החברתיות נראות טוב. הוא מזכיר הרבה יותר את לוקה האתלטי והצנום של ריאל מדריד (לזכותו ייאמר שהיה נער שגופו טרם הבשיל לזה של גבר), מאשר את מכונת הבירה, ההמבורגרים והסיגריות שראינו בדאלאס ובלייקרס בעונה שעברה.
היורובאסקט הקרוב ייתן לנו אינדיקציה לא רעה לגבי מצבו הגופני, וגם קריאת כיוון להמשך העונה. עונה שבה - לדעתי - הלייקרס יחפשו מוצא של כבוד מהחוזה עם לברון ג'יימס, ויעבירו באופן מעשי ורשמי את המפתחות לידי איש העתיד - לוקה.
העניין עם לברון עדין ומורכב, לא רק עבור הלייקרס, כי אם גם עבור לברון. ההיררכיה התהפכה לראשונה בקריירה של לברון - הוא לא האלפא בקבוצה יותר; לא ממליך המלכים, מי שמפטר וממנה מאמנים, מאלץ את הקבוצה להחתים שחקני משנה לטעמו, ובעיקר: לא מי שטובתו ורצונו הם מעל לכל במועדון.
חדר ההלבשה של הלייקרס בוודאי יהיה אחד המרתקים ביותר להיות בו זבוב על הקיר. טקס העברת השרביט מהמלך לברון ליורש העצר יהיה בוודאי מורכב מאוד. לברון אמנם מעריך מאוד את לוקה ויכולתו, ואמר זאת פעמים רבות, אבל בתודעתו, גם בגילו, הוא עדיין ה-איש, המלך, השחקן השני הכי גדול בהיסטוריה, ומי שמרבית שיאיו לא יישברו לעולם.
לוותר על כס המלוכה עבור שחקן בן 26 ללא אף אליפות, ללא תואר MVP, ועם סימני שאלה סביב רצינותו ומחויבותו - זו אטרייה עבה וארוכה מאוד עבור שחקן במעמדו של לברון לבלוע. אבל מי שתרם רבות להפיכת הליגה הזאת לביזנס שמנוהל על ידי שחקנים ויכולתם להעלות את שווי המועדון - הוא לברון; אז במידה לא מבוטלת הוא צפוי לאכול השנה את מה שהכניס בעצמו לתנור.
יכול מאוד להיות שדיאנדרה אייטון יישתלב מצוין, ושביחד עם אוסטין ריבס, לברון ולוקה הלייקרס שווים חצי גמר מערב, אולי אפילו גמר, אבל הם בוודאות לא קבוצה לאליפות, בטח לא עם סגל כה דל בעומק, ומכאן שאנחנו קרובים מאד לרגע שבו רוב פלינקה ייצטרך להכריע האם העתיד מתחיל בעונת 2025/26, או שבזו שאחריה. וההכרעה בעניין הזה תושפע עמוקות מדבר אחד בלבד - נראותו, בריאותו ויכולתו של דונצ׳יץ׳ בחודשים הקרובים.
אם ייראה לעין כמי שעשה סוויץ׳ אמיתי בראש ומוכן מנטלית לעלות לליגה של ניקולה יוקיץ׳, יאניס אנטטוקומפו, שיי גילג'ס אלכסנדר, סטף קרי וגם לברון - יש על מה לדבר. אם יחזור לסורו ולא יצליח לשמר מצב מנטלי אחר לגמרי מזה שניהל אותו, הוא עלול להתחיל להסתמן כגאון כדורסל של פעם בדור, שלא הצליח לעמוד בציפיות ממנו, רק בגלל בורג שלא הוברג עד הסוף בארון האישיות שלו.
זה יהיה נורא. פשוט נורא. לראות כישרון כה חד פעמי מסתכם להיות רק זה, אבל אני אופטימי. סטירת הלחי שקיבל בשנה שעברה הייתה הראשונה בקריירה שלו שהכאיבה לו באמת וטלטלה אותו. הכח לעשות את קפיצת המדרגה נמצא בתוכו והוא ייצטרך לגייס אותו, אבל אם זה לא יקרה - הלייקרס והוא צפויים להיכנס לסחרור מעניין מאוד, שאת סופו קשה לחזות.
אם הגענו למצב שבו המאבס נדמים כיום עם אופק אליפות קרוב יותר משל הלייקרס, לוקה ייצטרך לעלות לדרגת MVP בשנים הבאות, כדי שלא נתחיל להרהר ברצינות באפשרות שבעצם ניקו האריסון היה גאון, ואנחנו סתם שוטים מאוהבים. כך או אחרת - מכל השחקנים הגדולים שצפויים להיכנס לעונה הקרובה, המעניין ביותר, ואפילו בקלות, הוא לוקה. אני מחזיק לו אצבעות.
