לפני שנה בדיוק, הקריירה של אנתוני אדוארדס נראתה אחרת לגמרי. אחרי תצוגות שיא שהדהימו את עולם הכדורסל וגרמו לאנשים רציניים להעז להגות את שמו ואת השם מייקל ג'ורדן באותו משפט, כוכב מינסוטה טימברוולבס נמצא היום במקום אחר לגמרי.
וזה משונה, כי גרף ההתקדמות של שחקנים בגילו (יחגוג 24 בקיץ) לרוב עולה בזווית תלולה מאוד, ברגע שהם מתחילים להבין את הליגה הזאת לעומק, ובעיקר ברגע שבו הם מבינים מהו כוחם האמיתי. אדוארדס הוא באמת כשרון שלא מגיע בכל דראפט. גארד סופר אתלטי, עם אחד על אחד בסדר הגודל של הגדולים באמת, ג׳אמפ יציב מחצי מרחק, ג׳אמפ משתפר משלוש, יכולת לחדור לצבע ולסיים שם בפיזיות וגם יכולת לעשות נקודות בפיק אנד רול, אפילו כשהפיק הוא של רודי גובר, שחקן שאינו מתעניין בסל בצד ההתקפי.
תוסיפו לכך את העובדה שבקיץ הוא היה הרביעי בהיררכיה של המיני דרים-טים ששלחה נבחרת ארצות הברית לאולימפיאדת פריז ואת הסוואגר והקסם האישי הבלתי מעורערים שלו, ותקבלו את מי שאמור להיות כיום השחקן האמריקני המוביל, בליגה שארבעת השחקנים הכי טובים בה הם זרים (יוקיץ׳, יאניס, שיי, לוקה). אבל משהו השתבש בדרך לגן עדן.
קודם כל, קצת מספרים: את העונה הנוכחית הוא מסיים עם מספרי שיא בקריירה - 36.3 דקות, 27.6 נקודות, 5.7 ריבאונדים, 4.5 אסיסטים. לא מספרים של שיי גילג׳ס אלכסנדר, אבל בהחלט עם אופק להגיע לשם, ובקרוב. בפלייאוף הסיפור מעט שונה: צלילה ל-25.3 נקודות, ירידה של 9% בקליעה מהשדה, כולל ירידה של 6% מהשלוש, ירידה גם באחוזים מהעונשין ובמספר הזריקות מהקו. לא מספרים של שחקן על שאמור בפלייאוף, בקבוצה התקפית שתלויה בו נואשות, להשתפר דווקא.
מצורף בונוס שלילי: 16 ו-19 נקודות בלבד במשחקים 4 ו-5 בגמר המערב, שני המשחקים הכי חשובים של הטימברוולבס השנה. נכון, מול קבוצת הגנה מטורפת, אבל גם מול קבוצה שבעונה הסדירה קלע מולה 29.3 נקודות. בואו נביט עכשיו במספרים מהקיץ שעבר - 27.6 בנקודות, 7.0 ריבאונדים ו 6.5 אסיסטים, כולל סדרה בלתי נשכחת מול האלופה של השנה לפני כן - דנבר - עם 29.1 נקודות, כולל 43 נקודות במשחק מספר 7 בדנבר.
אז נכון שהעונה הזאת התחילה בהחלפת קארל אנטוני טאונס בג׳וליוס רנדל ודונטה דיוינצ׳נזו, טרייד שאפשר לתהות על ההיגיון מאחוריו, אבל לאחר חצי שנה של הסתגלות, רנדל ודיוינצ׳נזו מצאו את עצמם בשיטה של כריס פינץ׳. ההגנה ידעה להתייצב בדקות הקלאץ׳. עם הפיזיות המובנית במשחק שלה, צלקות הפלייאוף ההכרחיות מגמר המערב אשתקד נגד דאלאס של דונצ'יץ', ההתגברות של אדוארדס והביטחון העצמי שבוודאי טיפס לשמיים אחרי האולימפיאדה, נדמה היה (ולא רק לי) שהוא יעשה את הקפיצה המתבקשת בפלייאוף. גם אם זה לא היה מספיק לניצחון בסדרה, עליו היה לפחות להפוך את השמירה עליו לסיוט עבור אוקלהומה סיטי.
24.6 נקודות היה הממוצע שלו בסדרה הזאת. מבלי להביט בכלל בנתונים של חבריו לקבוצה, ברור לכל שכדי לעבור את מכונת הקטל של הת׳אנדר אדוארדס יצטרך ללבוש את חליפת גיבור העל של אנט-מן כדי שלוולבס יהיה סיכוי. וזה לא קרה.
לא רוצה להתבגר?
האופק של המועדון תלוי באופן מוחלט באופק הצמיחה וההתפתחות של אדוארדס כשחקן, אבל לא פחות מזה כאדם. הנה פרט טריוויה על אדוארדס - בשלוש השנים האחרונות הוא הפך לאב לארבעה ילדים מארבע נשים שונות. הוא רק בן 24 ועושה רושם שהיד עוד נטויה. שנאמר: שון קמפ מביט מהצד בהשתאות. אפילו הוא. שיהיה לו בהצלחה עם המזונות והמשפטים.
אבל נניח לחיי המשפחה של אדוארדס. במסיבת העיתונאים אחרי משחק ההדחה המבזה למדי מול הת׳אנדר, אמר אדוארדס: ״זה עליי. הקבוצה הזדקקה לי בסדרה הזאת ולא הופעתי. אני מתחייב רק לדבר אחד: לעבוד בקיץ הזה יותר קשה מכל שחקן אחר בליגה״. זה בהחלט משפט בכיוון הנכון, אבל לצד המשחק שלו (משהו בג׳אמפ היפיפה שלו משלוש היה נדמה חורק לכל אורך הפלייאוף הזה), אדוארדס יצטרך גם לעבוד על הראש. בעיקר על הבגרות שלו.
המערב רק נהיה יותר פרוע
נכון, הוא עדיין מאוד צעיר, ולהוציא תסריט מחורבן של פציעות מסכנות קריירה יש לנו לפחות עוד 12 שנים לראות אותו, אבל השעון מתקתק. ב-NBA הוא מתקתק לרוב בקצב משל עצמו. המערב הולך לשלוש שנות ת׳אנדר, ליוסטון המתחזקת, לסן אנטוניו המתגבשת, אולי הלייקרס יצליחו לעשות קסמים בקיץ עם הסגל העלוב שלהם וגם דאלאס עם קופר פלאג, קיירי אירווינג ואנתוני דייוויס עשויה פתאום למצוא בתוכה משהו שעובד. אה, וגם יוקיץ׳ שם. אז אדוארדס יצטרך לסנכרן את שעון ההתבגרות שלו גם לשעונים האחרים שפועלים כרגע במערב.
הכישרון שם והוא חד פעמי, אבל אתם ואני יודעים איך זה עובד: הדחה מוקדמת נוספת בפלייאוף בשנה הבאה ואולי הוא יתחיל לפזול לבית אחר, להתחלה חדשה. כריס פינץ׳ עלול לא לשרוד את הקיץ הזה. נאז ריד שחקן חופשי, והבחירה בדראפט תצריך דיוק רב מאד. תסריט שבו הכל משתבש לאדוארדס - סביר בהחלט לדמיין. תסריט טוב? ובכן, זה תלוי אך ורק בו.
אנתוני אדוארדס הוא אחד מאותם עילויים יוצאי דופן, שבסופו של יום, גורלם תלוי בעיקר בהם. אז עבודה קשה בקיץ היא צעד בכיוון הנכון. אבל היא לא תספיק אלא אם אדוארדס ימצא בפלייאוף הבא - כי שם, ושם בלבד נבחנים כוכבי על - את האנט-מן הפנימי שלו.
