הפעם, אני מודה, נדחקתי לפינה. לא רציתי. לא התכוונתי. לא חשבתי על זה. אבל אז חבר אחד שלח לי לינק מסויים. וחבר אחר שלי לי לינק מסויים, אבל אחר. וככה התחילו להתגלגל להן שיחות וואטסאפ בהן אני נאלץ, באמת שבנגד למה שהתחשק לי באותו הרגע, לשרת את האמת ולהעמיד דברים על דיוקם.
במילים אחרות - להכניס את העונה של דני אבדיה לפרופורציות. במילים עוד יותר אחרות - להזמין שלל תגובות נאצה סטייל "בוגד", "עוכר ישראל" ו"קנאי". אבל הכרחתם אותי, וזה מה שתקבלו. ולא, הפעם זה בלי דיסקליימרים. בלי התחנפויות שאומרות ש"אמנם ככה וככה, אבל כן, צריך לציין לטובה את ההתקדמות שאבדיה עשה העונה בזה ובזה ובהוא ובהוא".
לא, הפעם לא אתן את ליטרת הבשר הזו לעדרי המשמיצים. בשביל מה? הרשת מלאה בדברים האלה בדיוק, ולטור הזה מטרה אחרת. רוצים השתפכויות? לכו ללינק ההוא וללינק ההוא האחר.
אז קודם כל, אבדיה הגיע העונה - לראשונה בקריירה - לממוצע נקודות דו ספרתי. למי ששכח, אבדיה הוא בחירת לוטורי די גבוהה (9) - אפילו היו רבים שאמרו בזמן אמת שהוא קצת "נפל" בדראפט (כלומר, אולי היה צריך להיבחר אף גבוה יותר). ולמי שלא שם לב, זו הייתה עונתו הרביעית בליגה. זו גם הייתה העונה הראשונה בה הוא מגיע לנתון הזה, של ממוצע נקודות דו ספרתי (עם מספר יפה של 14.8).
אז בשביל שרק נבין במה מדובר - עבור בחירת לוטורי, להגיע לממוצע שכזה לראשונה בקריירה רק בעונה הרביעית, מדובר בכישלון. אם לוקחים את הדראפט של אבדיה (2020), חבר׳ה שהעונה הגיעו כאמור לעונה הרביעית שלהם, ואת 3 הדראפטים שקדמו לו, ומכל אחד מהם לוקחים את 14 הבחירות הראשונות (בחירות הלוטורי), מקבלים בחשבון פשוט 56 שחקנים (שנבחרו 1-14 בשנים 2017-2020).
כמה מתוכם הגיעו לממוצע נקודות דו ספרתי עוד לפני העונה הרביעית שלהם (כלומר, בעונות 1-3)? 44 מ-56, שזה 78.5%. כלומר, על פי המדגם הזה, 8 מכל 10 בחירות לוטורי מגיע להישג הזה מהר יותר משזה לקח לאבדיה. זו התפתחות איטית, ולהגיע לנקודת הציון הזו רק אחרי ארבע עונות זה כישלון יחסי עבור בחירה 9 בדראפט.
והתמונה לא נראית מצוין מבחינת אבדיה גם אם לוקחים רק שחקנים שנבחרו 9 עד 14 (כלומר, מוציאים את כל הבחירות הגבוהות יותר ונשארים רק עם שחקנים שנחשבו פרוספקטים שווים או פחות לאבדיה בזמן הדראפט). זה משאיר אותנו עם 24 שחקנים (6 מכל שנה, כפול 4 שנים) - כש-18 מתוכם רשמו את ההישג הזה מהר יותר מאבדיה.
אתם מבינים, כן? אלה שחקנים שנבחרו 9 עד 14. ועדיין, 75% מהם השיגו את זה בלי לחכות לעונה הרביעית. רק כדי שנבין שאם מישהו אומר לכם שההתפתחות של אבדיה הייתה איטית, מדאיגה, ושהיא כשלון יחסי לבחירה 9, שלא תאכלו לו את הראש. כי המספרים לצידו.
אה, כן - והוא לקח את הזמן להגיע לזה כשהוא משחק בקבוצה שאם יש דבר אחד טוב בה, זה שהיא מספקת את כל ההזדמנויות בעולם לתפוס את מה שמגיע לך. כי תחרות אמיתית על דקות מצד שחקנים מנוסים, מצוינים, מוכחים, אין ממש. גם לא כוונה (או יכולת) לנצח כמה שיותר כאן ועכשיו.
בלי הרבה כישרון מסביבו ובלי לחץ לנצח, העובדה שלקח לו כל כך הרבה זמן לטפס לאיזורים האלה של המספרים האישיים, היא, ובכן, ממש לא סיבה למסיבה. בטח בהתחשב בעובדה שהפעם הראשונה שהוא השיג את זה קרתה כשהקבוצה התפרקה לגמרי מכל בחינה מקצועית סבירה והפכה לאחת הנמושות החלשלושות בליגה מזה שנים.
הוא היה צריך שהקבוצה תדרדר מ-35 ניצחונות מכובדים ל-15 עלובים, לקבל 13% דקות יותר, 21.5% יותר יוסג׳ ("מדד שימושיות"), ולקחת 41% יותר זריקות - כדי להגיע סוף סוף לשורה סטטיסטית אישית של שחקן לגיטימי.
וזה רק לגבי "ההתקדמות" שכולם כל כך הזילו ממנה בימים האחרונים. אבל מה עם, אתם יודעים, ה"כאן ועכשיו"? אז בואו נראה. 187 שחקנים קיבלו העונה דקות בלי שעדיין חגגו יומולדת 24. אנחנו ננקה מהם כאלה שלא שותפו אפילו ב-20 משחקים (נשארו עם 137 שחקנים), ובקטגוריות המסורתיות פשוט נלך לפי קריטריוני המינימום של הליגה - ונראה איך אבדיה מדורג מול בני גילו, ומטה. כלומר, שוב, אנחנו משווים אותו רק לכאלה שהוא אמור להיות לפניהם כבר.
אז איפה אבדיה עומד ביחס אליהם? בעצם, ביחס אל בני גילו, ומטה? (כלומר, קבוצה שהוא נמנה על הוותיקים והמנוסים ביותר שבהם)
סטטיסטיקות מתקדמות: מדורג 39 ב-PER (״מדד״), מדורג 25 בטרו שוטינג, מדורג 38 בווין שרס, מדורג 70 בווין שרס פר 48 דקות, מדורג 54 ב"בוקס פלוס מינוס", מדורג 38 ב-VORP ("ערך מעל שחקן חלופי"). סגרתם את השמפנייה כבר?
ומה לגבי נתונים סטנדרטיים? ובכן, בזמן שאבדיה מדורג 19 בדקות, אותן הוא מקבל בקבוצה שכאמור חסרה מאוד בכישרון NBA לגיטימי, הנה דירוגיו בקרב בני גילו ומטה: 26 בזריקות שדה, 30 בקליעות שלוש למשחק, 8 באחוזים לשלוש, 16 בזריקות עונשין, 24 באחוזים מהעונשין, 8 בריבאונדים, 17 באסיסטים, 27 בחטיפות, 34 בחסימות, 16 באיבודים, 11 בעבירות, 22 בנקודות. אתם רואים נכון: שניים מארבעת הנתונים בהם הוא הכי מצטיין ביחס לדקות שלו, הם איבודים ועבירות (לצד אחוזי שלוש - אמנם לא בהרבה זריקות. וריבאונד, בקבוצה בה כמעט לא נשארו סנטרים).
אז כן, אבדיה הוא שחקן NBA לגיטימי לגמרי שיכול להיות שחקן רוטציה בקבוצה טובה (וכל עוד הוא שחקן בכיר שלך, אתה כנראה קבוצה מתחתית הליגה). והוא עשה התקדמות… בעצם לא! רגע!
אמרנו שלא צריך להגיד את זה בטור הזה. אז נסכם אחרת: אתם יכולים לדמיין מצב בו זה הגיוני לפרסם שלל כתבות מהללות ומאדירות וחוגגות ומשתפכות, על שחקן ש-75% מהנבחרים סביבו בדראפט התקדמו מהר ממנו, וש-20-30 שחקנים בני גילו ומטה מציגים כבר עכשיו (אפילו אחרי "עונת הפריצה שלו") נתונים טובים יותר משלו, למרות שלו יש את הפריבילגיה לקבל הרבה דקות בקבוצה גרועה מאוד? או שזו בדיוק, אחד לאחד, ההגדרה של פרובינציאליות?
