מייקל ג'ורדן הוא השחקן הגדול בכל הזמנים, והוא העז הנצחית, אבל זה לא הדיון בכלל, ואחרי ששמנו את זה מאחורינו, אפשר לדבר על לברון המלך החדש בהערצה, בהשתאות ובהתפעלות עצומה. מלך של יציבות, מלך של תשוקה למשחק, מלך של שמירה על הגוף ושימוש אופטימלי במכונה הזו שקיבל מאלוהים ומהטבע. רק לשם ההשוואה, הוא דומה בממדים למג'יק ג'ונסון - 206 סנטימטר על 115 קילו.
אבל השימוש בגוף קטלני הרבה יותר. לקלוע ממוצע של 27 נקודות לאורך 1,500 משחקים זו יכולת גופנית נדירה. מעבר לגנטיקה, הוא מקפיד על שעות שינה ועושה אתה זה בקפסולה חשוכה, מקפיד על תזונה עילאית, ועובר אימונים פיזיולוגיים מפרכים מבוססי מדע מדויק, כדי לשמור על משקל, קפיציות, כוח מאסיבי וכוח מתפרץ. היו יותר אתלטים ממנו, ויש קלעים טובים יותר ומוסרים טובים יותר, אבל בממוצע היכולות וההתמדה, יש רק שני לו. הוא הראשון. השחקן האופטימלי.
אז הוא לא קלעי, אבל קלע הכי הרבה. יותר ממחצית הסלים שקלע בקריירה היו במרחק מטר וחצי מהסל, כי הוא חתר למגע, הלך לסל והטביע, וזה מדהים לראות אותו היום חודר ומטביע ברברס כאילו הוא עדיין בן 20. הסל ששבר את השיא בסוף הרבע השלישי היה קליעת ניתור לאחור מחצי מרחק, נשק אופייני וקטלני שפיתח בשנים האחרונות, מאוד דומה לאליליו ג'ורדן וקובי בראיינט. הטקס היה צפוי: נשיקה לאמא, לילדים, לאישה, חיבוק עם קארים... וגם הפסד. וכך הרבה קנטרנים טוענים שהוא רק דואג לקלוע נקודות? אז הוא גם מקום רביעי באסיסטים בכל הזמנים, וייתכן שאף ישפר את זה.
אליפות ראשונה אחרי עשור
הוא היה המיועד, והופיע בשער "ספורטס אילוסטרייטד" כדבר הבא כבר בגיל 17. הוא הצעיר ביותר שהגיע ל 20,000 נקודות, ובדומה לשתי דמויות ההשראה שלו - ד"ר ג'יי ומייקל ג'ורדן, שמהם לקח את המספרים שבהם שיחק (6 ו־23) - הוא זכה באליפות הראשונה שלו אחרי כמעט עשור בליגה. אבל תקופת הלמידה עזרה לו להבין מה חשוב ומה טפל.
וכך אחרי האליפויות במיאמי החליט לחזור לקליבלנד, העיר ששרפה את הגופייה שלו כשהחליט לעזוב אותה, והצליח לשבור קללה של 52 שנה ולהביא לעיר האפורה שבמדינת הולדתו תואר אליפות מקצוענית, אחד ההישגים המרגשים בתולדות המשחק.
לברון הוא מלך מיוחד גם מחוץ למגרש. למשל בניית בתי ספר עבור הקהילה השחורה הענייה באקרון, עיר הולדתו. הוא מתנהל פוליטית ומנצל את מעמדו כדי לקדם רעיונות של שוויון ואחווה. אחד כזה שלא מתבייש להשמיע את קולו, שהיה מאוד רם ובוטה בתחילתה של תנועת Black Lives Matters והחולצה עם הכיתוב "I can't breath".
והעובדה שהגיע ישירות מהתיכון רק עומדת לזכותו. הרי לא היתה לו דמות אב במשפחה, ולא מאמן מורה בקולג'. ולכן זו גם הוכחת בגרות ויכולת מנטלית אדירה. לברון יכול לשלוח תודות לספנסר הייווד, דרל דאוקינס ומוזס מאלון, שפרצו את הדרך עבור תלמידי תיכון להגיע ישירות ל־NBA. ובחוקים של היום, אולי זה היה לוקח עוד שנה, אבל זה היה קורה. כי כמו שהיה כתוב בשער המגזין ההוא: הוא המיועד. הוא הנבחר. The Chosen One.
