דיוויד בלאט: "ביל ראסל היה מנהיג אדיר ודמות להערצה"
יו"ר הוועדה המקצועית של מכבי תל אביב נפרד מכוכב העבר האגדי שהלך לעולמו: "ראיתי בו מודל לחיקוי, תמיד עקבתי אחריו" * על פעולותיו למען זכויות האדם: "לא פחד להגיד את מה שהוא חושב"
Your browser doesn’t support HTML5 audio
פחות משלושה שבועות אחרי שדייויד בלאט נולד בבית חולים בבוסטון במאי 1959, קבוצת הכדורסל של העיר, הסלטיקס, זכתה באליפות NBA שניה בתוך שלוש שנים. אלה היו הצעדים הראשונים של שושלת הכדורסל הגדולה בכל הזמנים – הירוקים זכו ב-11 אליפויות מ-1957 ועד 1969. המכנה המשותף של כל האליפויות האלה? ביל ראסל, הסנטר האגדי, שהלך השבוע לעולמו והוא בן 88.
עבור בלאט הצעיר, שבילה את ילדותו בעיירה פרמינגהאם הסמוכה, ראסל היה סופרסטאר. מודל לחיקוי. "גדלתי על הסלטיקס ועל ביל ראסל", מספר בלאט, שחזר הקיץ למכבי תל אביב בתפקיד יו"ר הוועדה המקצועית ויועץ למועדון, "הוא היה הדמות להערצה בשבילי בתור ילד. גם בגלל העובדה שהוא היה שחקן כדורסל בקבוצה המובילה ב-NBA בכל הזמנים, וגם בגלל האופי שלו ויכולת הנהגה שלו. הוא היה מנהיג אדיר וזה דיבר אליי בתור ילד. חשתי את זה, אבל לא הבנתי עד כדי כך כמה הוא היה דמות להערצה. אבל אני אישית ראיתי אותו כמודל לחיקוי".
בלאט ממשיך ומספר עד כמה דמותו של ראסל הייתה משמעותית בחייו בתור ילד בפאתי בוסטון: "בזמנים האלה הייתי יושב בחדר שלי עם רדיו קטן, טרנזיסטור. הייתי מדביק את זה לאוזן שלי ומקשיב למשחקים של הסלטיקס ולכל התעלולים של ביל ראסל וכל שאר החבר'ה. פשוט מאוד-מאוד התחברתי אליו. החיבור הראשון שכתבתי בחיים שלי היה על ביל ראסל בשנה הרביעית בבית הספר. תמיד עקבתי אחריו".
מעבר להישגים המקצועיים של ראסל, הוא היה אות ומופת לשוויון זכויות ולצדק חברתי. הסנטר, שחבר בהיכל התהילה של הכדורסל, היה המאמן השחור הראשון ב-NBA בפרט ובספורט המקצועני בארה"ב בכלל, כשמונה למאמן/שחקן של הסלטיקס ב-1966. הוא לקח חלק פעיל במאבק של השחורים בארה"ב לשוויון זכויות, גם במחיר של עימותים עם חלק מהאוהדים בבוסטון. ועל פועלו בתחום הוענקה לו ב-2011 מדליית החירות הנשיאותית – הפרס החשוב ביותר שמעניק נשיא ארצות הברית.
"הוא היה אחד הספורטאים הראשונים שבפומבי ובפעולות שלו דאג להביא לידי ביטוי ולידי הכרה את החשיבות של תנועת המלחמה לשיפור זכויות האדם, בעיקר מבחינת שחורים בארצות הברית, אבל לא רק", מציין בלאט. "הוא לא פחד לעמוד ולהגיד את מה שהוא חשב, ולהובילך בכל מיני דרכים שתהיה שוויוניות בין אנשים ובחוקים. הוא היה ממש מנהיג עם עוד כמה חבר'ה בתקופה שלו, הרבה לפני שזה היה פופולרי ונכון לעשות".
"הספורטאים מקבלים במה לפעמים הרבה מעבר למה שמגיע להם. אבל ביל ראסל קיבל במה והשתמש בזה בצורה הכי טובה שאפשר וכל מילה שהוא היה אומר וכל פעולה שהוא היה עושה, הייתה לטובת האנשים והיה מגיע לו את הזכות לעשות את זה כספורטאי וכאדם", מסכם בלאט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו