הלילה (03:30) תארח מיאמי היט את בוסטון סלטיקס למשחק 7 בגמר המזרח - והמנצחת בו תפגוש את גולדן סטייט ווריורס בגמר ה־NBA. אז את מי סטיב קר, סטפן קרי, קליי תומפסון ויתר הבחורים מהמפרץ יעדיפו לפגוש, ומדוע? בואו נראה.
למה בוסטון?
לפני שהפסידו במשחק 6 בבית, דעת הקהל היתה שהסלטיקס יהיו בגמר, אולי אף כפייבוריטים. ועדיין, יש לא מעט סיבות שבגינן הווריורס יעדיפו לקבל דווקא אותם.
הסיבה המרכזית – והגדולה ביותר- היא ניהול משחק וקבלת החלטות. לבוסטון אין רכז אמיתי או אפילו מנהל משחק טבעי. היא בינונית בתנועה שלה ללא כדור, וזה לא אידיאלי שהפליימייקר המרכזי שלה הוא ג'ייסון טייטום, שבשנה-שנתיים האחרונות אמנם השתפר מאוד במסירה ובקבלת ההחלטות שלו, אבל זה עדיין לא הדבר שבא לו הכי בקלות.
מעבר לו? מרכוס סמארט לא היה ולא יהיה אחד כזה, אצל ג'יילן בראון זה עדיין אולי החור הכי בולט, ומהספסל אין גיבוי הולם - לרבות מצד המאמן אימה יודוקה, שאמנם הוכיח שהוא יודע לעשות התאמות ממשחק למשחק, אבל גם תחתיו הסלטיקס היא קבוצת קלאץ' בינונית.
נוסף על כך, מדובר ביריבה הפחות מנוסה מבין השתיים. ועם או בלי קשר, אפילו טייטום עצמו - רק בן 24 - עדיין צעיר, ומבחינת יציבות בייצור נקודות - אפשר להיות בטוחים שיהיה לו לפחות משחק אחד נוראי בכל סדרה.
למה לא בוסטון?
בגדול, כאן זה מתחיל ונגמר בהגנה של בוסטון - הכי טובה בליגה, אולי אפילו אפשר לומר בפער מאחרות. זו הגנה מתוחכמת ודינמית, שבין היתר נהנית גם מיכולות הגנה אישיות עילאיות וגודל פיזי מרשים לאורך כמעט כל הרוטציה שלה, גם מסכמות קבוצתיות חדשניות, ואולי בעיקר מרוברט וויליאמס.
עשו לעצמכם טובה, ותצפו בכמה סרטונים שמנתחים את היכולות והפעולות ההגנתיות של "טיים לורד". זה יעזור להבין למה הדיפנסיב רייטינג שלו הוא 103 (עם 147 בהתקפה). לצד אל הורפורד (104 בהגנה, 129 בהתקפה), השניים האלה מייצרים חמישייה ענקית פיזית, אבל כזו שלא מפחדת להתמודד מול סמול־בול.
ב־28 דקות בפלייאוף הזה, חמישייה שכללה את שני אלה, לצד דריק ווייט, טייטום ובראון מעמידה פלוס 40 ל־100 פוזשנים. ההרכב הזה, סביר מאוד להניח, לא יוצא מהראש של מאמן גולדן סטייט.
למה מיאמי?
קודם כל כי מיאמי היא הקבוצה הכי פחות בריאה שנותרה בפלייאוף הזה. ג'ימי באטלר אמנם החמיץ רק משחק אחד בפלייאוף, אבל נטש עוד אחד במחצית, וסובל מנפיחות טורדנית בברכיים. מחליפו ויקטור אולדיפו לא יכול לתת יותר מ־20 דקות טובות בשום משחק. טיילר הירו פצוע כרגע, ולא ברור אם בכלל ישחק הלילה. וגם קייל לאורי, שאמנם היה גדול במשחק 6, חזר לאחרונה מפציעה ולא נראה בכושר מי יודע מה.
סיבות נוספות לאופטימיות במפרץ הן שאם מיאמי תגיע לגמר שני בתוך שלוש שנים, אין לה כוכב שני ברמת בראון. כמו כן, היכולת של באם אדביו מאכזבת בפלייאוף הזה, וההיט לא קולעים ברמה מצוינת. ובניגוד לסלטיקס, מיאמי כמעט תמיד משחקת עם לפחות "חור" אחד בהגנה כמעט בכל הרכב.
למה לא מיאמי?
באטלר אמנם לא נחשב כישרון גדול כמו טייטום, אבל התקרה שהוא מגיע אליה לעיתים קרובות היא לא פחות גבוהה, והוא עושה את זה בתדירות מפחידה (ארבעה משחקי 40 נקודות ומעלה בפלייאוף הזה) ובתזמונים נהדרים (קבע שיא קריירה בפלייאוף במשחק 6).
עוד למה לא, כי ההיט אקטיביים בטירוף בהגנה, שולחים ידיים, חוטפים כדורים, וכשהם בזון הגנתית הם יכולים לשבש כל התקפה. כי אמנם יש להם פחות כישרון נוצץ, אבל הרבה מאוד שחקנים "רלוונטיים" שיכולים לתת דקות איכותיות גם במצבי קיצון בפלייאוף.
יש להם מאמן שלא נופל מקר. וכי באטלר, הירו, באם ודאנקן רובינסון היו ביחד בגמר לפני שנתיים. לאורי הוא אלוף עם טורונטו, ופי.ג'יי טאקר הוא אלוף מכהן (עם הבאקס), ולמאמן ספולסטרה שתי טבעות כמאמן ראשי ועוד אחת כעוזר. ואתם יודעים, אף פעם אסור להקל ראש בלב של אלופים.
