בדקנו: האם נבחרת ישראל היא היחידה בעולם שמתאמנת באוהל?

במשך שנים התרגלו בישראל לראות את נבחרת ההתעמלות האמנותית עומדת על הפודיום בתחרויות הגדולות בעולם. המדליות האולימפיות, תארי אליפות העולם וההישגים באירופה הפכו את הענף לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של הספורט הישראלי - אלא שבעוד המתעמלות הישראליות מתחרות מול המעצמות החזקות בעולם, תנאי האימון שלהן ממשיכים לעורר סימני שאלה.

בעקבות הביקורת שהשמיעה מאמנת הנבחרת איילת זוסמן על האימונים באוהל בווינגייט, בדקנו ב"היום" כיצד נראים מתקני האימון של המדינות המובילות בענף. מבולגריה ואיטליה ועד גרמניה, צרפת ואזרבייג'אן - כולן השקיעו בשנים האחרונות במרכזי אימון מתקדמים ובאולמות ייעודיים.

למרות בדיקה מקיפה של המעצמות הגדולות בענף, לא נמצאה נבחרת לאומית בכירה אחת שמתאמנת באופן קבוע באוהל, כפי שקורה בישראל. האם זה בכלל מפתיע מישהו?

בולגריה: אלופת אירופה מתאמנת במרכז לאומי מתקדם

בולגריה, שסיימה לאחרונה בראש טבלת המדליות באליפות אירופה שנערכה בביתה בוורנה עם ארבע מדליות זהב וארבע מדליות כסף, נחשבת לאחת המעצמות הגדולות בענף.

הנבחרת הלאומית הבולגרית מתאמנת במתחם הספורט הלאומי "ראקובסקי" (RAKOVSKI National Sport Halls) בסופיה, שעבר שיפוץ נרחב בשנת 2011. מדובר במרכז אימונים ייעודי וסגור הכולל אולמות בעלי תקרות גבוהות במיוחד, מספר משטחי אימון במקביל, חדרי טיפולים, פיזיותרפיה, רפואת ספורט ומערכות סאונד מתקדמות.

בנוסף, חלק מהמועדונים המובילים במדינה, ובראשם לבסקי סופיה, מפעילים מתחמי אימונים גדולים ומודרניים הכוללים גם אפשרויות לינה למתעמלות. בבולגריה, מעצמת ההתעמלות האירופית הנוכחית, כלל לא מעלים על הדעת אפשרות שנבחרת לאומית תתאמן במבנה זמני.

איטליה: נהנות מארנה אולימפית

הנבחרת האיטלקית, אחת המצליחות בעולם בשני העשורים האחרונים, מתאמנת במרכז הפדרלי שב-PalaDesio בעיר דזיו.

מדובר בארנה מודרנית עם תקרה בגובה של כ-25 מטרים, שנבנתה במיוחד לצורכי הענף. האולם מאפשר ביצוע זריקות לגובה מקסימלי ללא מגבלות, וכולל מספר שטיחי אימון, חדרי התאוששות, מערכות מיזוג מתקדמות ומעטפת מקצועית מלאה.

כאשר האיטלקיות יוצאות למחנות אימון, הן משתמשות גם במרכז ההכנה האולימפי של הוועד האולימפי האיטלקי בטירניה, הנחשב לאחד המרכזים המתקדמים באירופה.

גרמניה: חלק ממערכת הספורט האולימפית

גרמניה מפעילה מספר מרכזי מצוינות לאומיים להתעמלות אמנותית, כאשר הבולט שבהם נמצא בפלבאך.

המתעמלות הגרמניות נהנות ממתקני קבע מודרניים המשולבים במערכת הספורט האולימפית של המדינה. האולמות מצוידים בטכנולוגיות מתקדמות למדידה, ניתוח ביצועים, התאוששות ושיקום.

בגרמניה רואים בתשתיות חלק בלתי נפרד מהצלחת הספורטאי, ולכן מרכזי האימון ממוקמים לצד שירותי רפואה, תזונה ומדע הספורט.

צרפת: מיליארדים לספורט ותנאים מהשורה הראשונה

צרפת השקיעה בשנים האחרונות סכומי עתק בספורט האולימפי, במיוחד לקראת אירוח אולימפיאדת פריז.

הנבחרת הצרפתית מתאמנת במרכז הלאומי INSEP, הנחשב לאחד ממוסדות הספורט היוקרתיים בעולם. מדובר בקמפוס עצום שבו מתאמנים מאות ספורטאי עלית מעשרות ענפים.

המתעמלות נהנות מאולמות ייעודיים, ציוד מתקדם, מערכות מעקב טכנולוגיות וצוותים מקצועיים מהשורה הראשונה. גם כאן, הרעיון של אימון קבוע במבנה אוהל כלל אינו עומד על הפרק.

אוקראינה: גם מלחמה לא הובילה לאוהלים

אוקראינה עברה בשנים האחרונות טלטלות עצומות בעקבות המלחמה, אך גם בתקופות הקשות ביותר המשיכה הנבחרת להסתמך על אולמות ספורט קבועים.

הבסיס ההיסטורי של ההתעמלות האמנותית האוקראינית הוא בית הספר המפורסם של משפחת דריוגינה בקייב, שנפגע לאחרונה באופן חלקי בתקיפות רוסיות. כאשר המצב הביטחוני אילץ את המתעמלות לצאת מהמדינה, הן עברו למחנות אימון במרכזי ספורט בפולין, גרמניה ומדינות נוספות באירופה.

למרות הקשיים האדירים, האימונים המשיכו להתקיים באולמות ספורט מלאים ולא במבנים זמניים.

ספרד: מרכזי הכנה אולימפיים

גם ספרד, מהמדינות הבולטות בענף, מפעילה מרכזי הכנה אולימפיים קבועים שבהם מתאמנות הנבחרות הלאומיות. המתעמלות הספרדיות נהנות מאולמות ייעודיים הכוללים מספר משטחי אימון, תקרות גבוהות ומעטפת מקצועית מלאה.

בדומה למדינות מערב אירופה האחרות, ההשקעה בתשתיות נתפסת כתנאי בסיסי להצלחה בינלאומית.

אזרבייג'אן: המודל שישראל רצתה לחקות

במשך שנים רבות הוצגה אזרבייג'אן כדוגמה למדינה שהצליחה לבנות מערכת התעמלות מתקדמת כמעט מאפס.

מרכז הענף בבאקו הוא National Gymnastics Arena, אחד המתקנים המרשימים בעולם ההתעמלות. בשנים האחרונות נוספו גם מתקני אימון חדשים ומפוארים בצמוד לאולם התחרויות, המאפשרים לנבחרות המקומיות להתאמן בתנאים כמעט זהים לחלוטין לתנאי התחרות.

ומה עם רוסיה ובלארוס?

למרות הרחקתן של שתי המדינות מחלק גדול מהתחרויות הבינלאומיות בשנים האחרונות, הן עדיין נחשבות למעצמות מסורתיות בענף.

ברוסיה פעלו במשך שנים מרכזי אימון לאומיים במוסקבה ובערים נוספות, הכוללים אולמות ייעודיים מהמתקדמים בעולם. גם בלארוס השקיעה לאורך השנים במתקני קבע עבור נבחרותיה.

אז למה דווקא בישראל?

הסיבה המרכזית היא שילוב של עלויות, בירוקרטיה וזמן. התעמלות אמנותית דורשת תנאים מיוחדים: תקרה בגובה של לפחות 10 עד 14 מטרים, שטח גדול למספר שטיחי אימון, תאורה אחידה ואקוסטיקה מדויקת.

הקמת אולם כזה היא פרויקט מורכב ויקר. בישראל, במקום להמתין שנים להשלמת אולם קבע, הוחלט בעבר להקים פתרון מהיר וזול יותר בדמות אוהל אימונים ייעודי. אלא שהפתרון הזמני הפך עם השנים לקבוע.

הבעיה היא שלאוהלים מסוג זה יש מגבלות ברורות. הבידוד האקוסטי פחות איכותי, תנאי הטמפרטורה מושפעים יותר ממזג האוויר, ותפיסת המרחב שונה מזו שבאולם תחרות סטנדרטי.

זוסמן התייחסה בדיוק לנקודות הללו כשסיפרה כי המבנה העגול והאקוסטיקה באוהל מקשים על המתעמלות במהלך האימונים. מתעמלות ישראליות לאורך השנים תיארו גם את הקושי להתמודד עם עומסי חום ולחות בקיץ - תופעה שמשפיעה אפילו על תעופת המכשירים במהלך האימון.

השורה התחתונה

בדיקת "היום" מעלה תמונה ברורה: במדינות שמובילות כיום את ההתעמלות האמנותית העולמית - בולגריה, איטליה, גרמניה, ספרד, צרפת, אוקראינה, אזרבייג'אן, רוסיה ובלארוס, הנבחרות הלאומיות מתאמנות במרכזי קבע מתקדמים, באולמות ייעודיים או במרכזים אולימפיים מהשורה הראשונה.

מבני אוהל קיימים לעיתים במועדונים קטנים, כפתרון זמני במהלך שיפוצים או במחנות אימון נקודתיים, אך לא כבסיס קבוע לנבחרת לאומית המתחרה על מדליות אולימפיות.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

לכן, כאשר בוחנים את המצב בישראל מול שאר המעצמות בענף, קשה למצוא תקדים דומה. דווקא המדינה שהצליחה להפוך למעצמה עולמית בהתעמלות אמנותית, ממשיכה לעשות זאת בתנאי אימון חריגים ביחס למתחרותיה הגדולות. והפער הזה, כך נראה, הוא בדיוק מה שמטריד כיום את אנשי הענף יותר מכל.