רק לפני שבוע עולם האתלטיקה חגג את שבירת אחד המחסומים הגדולים בתולדות הספורט, כאשר הרץ הקנייתי סבסטיאן סאווה עצר את השעון על 1:59:30 שעות במרתון לונדון והפך לאדם הראשון שרץ מרתון רשמי בפחות משעתיים.
אלא שבעוד רבים ראו בכך את קצה גבול היכולת האנושית, מדענים וחוקרי ביצוע כבר מסמנים יעד חדש - ואפילו נועז הרבה יותר: מרתון ב-1:55 שעות.
לפי מומחי פיזיולוגיה, ביומכניקה ומדעי הספורט שהתראיינו בימים האחרונים לכלי תקשורת בינלאומיים, שבירת מחסום השעתיים אינה סוף הדרך, אלא דווקא הוכחה לכך שהגבול האנושי רחוק יותר ממה שסברו במשך שנים.
מציאות חדשה
במשך יותר מעשור, המודלים המדעיים המקובלים העריכו כי הזמן המהיר ביותר שאדם מסוגל לרוץ מרתון עומד על 1:57:58 שעות. ההערכה הזו התבססה על נתונים פיזיולוגיים כמו צריכת חמצן מרבית, יעילות שרירית, איבוד אנרגיה ויכולת הגוף לשמור על טמפרטורה וקצב לאורך 42.195 קילומטרים.
אך כעת, לאחר שסאווה לא רק ירד משעתיים אלא גם קבע 59:01 דקות בלבד בחצי השני של המרוץ, מומחים טוענים כי המודלים הישנים כבר אינם משקפים את המציאות החדשה.
"שום דבר לא מוכיח שהגבול התיאורטי שחישבנו בעבר הוא באמת הגבול האמיתי", אמר ד"ר אוליבייה רוי-ביילארז'ון, מומחה לריצה וחקר ביצועים. "ברור שאף אחד לא ירוץ מרתון בשעה וחצי, אבל האם נראה יום אחד 1:56 או אפילו 1:55? אני ממש לא הייתי מהמר נגד זה".
השפעת הטכנולוגיה
אז מה גורם למדענים להאמין שהגבול הבא יכול להיות 1:55? הסיבה הראשונה היא הטכנולוגיה. נעלי הריצה החדשות עם לוחות סיבי פחמן, שהפכו בשנים האחרונות לסטנדרט בריצות העילית, משפרות את יעילות הריצה בעד ארבעה אחוזים ומאפשרות לרצים לשמר אנרגיה לאורך המרוץ.
סאווה עצמו רץ בלונדון עם נעל במשקל של פחות מ-100 גרם, שנחשבת לאחת המתקדמות בעולם. "זמני המרתון הופכים מהירים יותר, ובמידה רבה זה קורה בזכות נעלי הקרבון החדשות", הסביר ד"ר פיטר לאמב, מומחה לביומכניקה.
הסיבה השנייה היא מהפכת התזונה. לפי הנתונים שנחשפו לאחר הריצה ההיסטורית, סאווה צרך במהלך המרוץ 115 גרם פחמימות בכל שעה - כמעט כפול ממה שהיה מקובל אצל רצי עילית לפני עשור. חוקרים טוענים שככל שהיכולת של הגוף לקלוט אנרגיה תוך כדי ריצה תשתפר, כך גם הקצב יוכל להישמר עמוק יותר לתוך המרוץ.
"מה שחשבנו במשך שנים שהוא מגבלת סבולת, היה למעשה מגבלת תדלוק", אמר מאמן האולטרה וחוקר הביצועים דייוויד רוש. "היום ספורטאים צורכים יותר מ-100 גרם פחמימות בכל שעה במהלך מרוץ, לעומת 60 גרם בלבד אצל הדור הקודם".
גם שיטות האימון עברו מהפכה. רצי העלית של היום משלימים לעיתים יותר מ-240 קילומטרים בשבוע, עם דגש על "עמידות פיזיולוגית" - היכולת לשמור על קצב גבוה גם לאחר שעה וחצי של מאמץ.
פרופסורים וחוקרי ספורט מעריכים כי כבר בשנים הקרובות נראה עוד ועוד רצים שיורדים משעתיים, במה שמכונה "אפקט רוג'ר באניסטר" - ברגע שהמחסום הפסיכולוגי נשבר, אחרים מאמינים שזה אפשרי ומגיעים אחריו.
תחילתו של עידן חדש
פרופ' גרגואר מילה, מומחה למרתון מאוניברסיטת לוזאן, סבור כי אנו רק בתחילתו של עידן חדש. "אנחנו מתקרבים לרמה שבה יותר ויותר רצים יצליחו לרדת משעתיים, וככל שיהיו יותר רצים ברמה הזו, נראה אפקט דראפטינג טוב יותר וזמנים מהירים אף יותר", אמר.
התחזיות כבר מדברות על מרתון של 1:58 שעות עוד לפני אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028. אך התחזית המסקרנת ביותר מגיעה דווקא מהמדענים שמביטים רחוק יותר – וטוענים כי המספר שעשוי להגדיר את הגבול האנושי החדש הוא 1:55 שעות, תוצאה שעד לפני שבוע נשמעה דמיונית – וכעת נראית אפשרית יותר מאי פעם.
