עם כניסתה הרשמית אתמול (שני) לתפקיד מנכ"לית הוועד האולימפי בישראל, עדי ביכמן פותחת פרק חדש באחד התפקידים המשפיעים ביותר בספורט הישראלי. שחיינית העבר, שהייתה חלק מנבחרת ישראל והכירה מקרוב את חיי הספורטאי האולימפי, מקבלת לידיה מערכת מורכבת, רגישה ורבת אתגרים, דווקא בתקופה שבה הספורט הישראלי נמצא בשיא הישגי חסר תקדים, אך גם תחת לחצים חיצוניים ופנימיים משמעותיים.
ביכמן מחליפה את גילי לוסטיג, שפרש בטקס מרגש בגיל 68 לאחר יותר משלושה עשורים בליבת הספורט ההישגי בישראל. לוסטיג, שנחשב לאחת הדמויות המרכזיות בבניית ההצלחה האולימפית של ישראל, הוביל את המשלחות להישגי השיא שלהן - ארבע מדליות באולימפיאדת טוקיו 2020 ושבע מדליות נוספות בפריז 2024.
תחת ניהולו נבנתה מעטפת מקצועית מתקדמת, הוגדרו סטנדרטים חדשים של מצוינות, והספורט האולימפי הישראלי הפך ממאבק על הופעה מכובדת למאבק על פודיום. כעת, עם פרישתו, נכנסת לתפקיד מנכ"לית הוועד האולימפי ביכמן, שחיינית עבר אולימפית ואחת הדמויות המוכרות במערכת הספורט הישראלית שטופחה כדי להגיע למעמד הזה. לוסטיג משוכנע שהמפתחות נמצאים בידיים טובות.
"אני חושב שעדי עברה את כל הדרך שצריך לעבור כדי להגיע לתפקיד הזה", אמר גילי לוסטיג ל"היום". "היא הייתה ספורטאית אולימפית בעצמה, היא מכירה את העולם הזה מבפנים, והיא גם הייתה איתנו לאורך השנים בעבודה המקצועית. היא מבינה את המערכת, את האתגרים, ואת הצרכים של הספורטאים ושל האיגודים.
"אני חושב שזו בחירה מצוינת. יש לה גם צוות מצוין בוועד האולימפי, צוות מקצועי ומנוסה מאוד, ואני בטוח שהיא תעשה עבודה נהדרת. זה תפקיד מורכב, עם הרבה אחריות, אבל אני מאמין בה מאוד".
המציאות הופכת לקשה יותר
אלא שכעת האתגר של ביכמן אינו רק לשמר את ההצלחה, אלא להוביל את המערכת קדימה בתקופה שבה המציאות הפוליטית, הכלכלית והבינלאומית הופכת את המשימה למורכבת הרבה יותר.
אחד האתגרים הבוערים ביותר שמחכים לה הוא המאבק למניעת חרמות ופגיעה בהשתתפות הספורטאים הישראלים בזירה הבינלאומית. בשנה האחרונה כבר נרשמו מקרים מדאיגים של הדרת ישראל מתחרויות, כשהבולט שבהם היה סביב אליפות העולם באינדונזיה, שם המתיחות הפוליטית הפכה לאיום ממשי על השתתפות ספורטאים ישראלים.
עבור ספורטאי עילית, פספוס של אליפות עולם או אליפות יבשתית אינו רק עניין תדמיתי - הוא עלול לעלות בכרטיס אולימפי. לכן, אחד היעדים המרכזיים של ביכמן יהיה להבטיח שלכל ספורטאי ישראלי תהיה הזכות הבסיסית להתחרות, ללא קשר למצב הגיאופוליטי.
בעיה נוספת, ואולי פחות מדוברת אך דרמטית לא פחות, היא עתידם של משחקי אירופה 2027 באיסטנבול. משחקי אירופה הפכו בשנים האחרונות לצומת קריטי בדרך לאולימפיאדה, כאשר בענפים רבים הם משמשים כאליפות יבשתית, תחרות דירוג או שלב מרכזי בהשגת הקריטריון האולימפי. אם הספורטאים הישראלים יפגעו, המשימה בדרך ללוס אנג'לס 2028 עלולה להיות הרבה יותר קשה.
ביכמן תצטרך למצוא פתרונות יצירתיים, דרך שיתופי פעולה, לחץ בינלאומי או בניית מסלולי קריטריון חלופיים, כדי למנוע מצב שבו דור שלם של ספורטאים משלם את המחיר.
השפעה על דעת הקהל של הציבור הישראלי
אבל האתגר שלה אינו רק חיצוני. גם בתוך ישראל יש לוועד האולימפי משימה עמוקה לא פחות: להפוך את הספורט האולימפי לנוכח ורלוונטי בכל ימות השנה, ולא רק פעם בארבע שנים בזמן המשחקים האולימפיים.
הציבור הישראלי מתאהב מחדש בספורטאים האולימפיים בכל פעם שמגיעה מדליה, אבל מהר מאוד תשומת הלב נעלמת. ג'ודוקא שזוכה בגרנד סלאם, שחיינית שקובעת שיא ישראלי, קשת שמעפיל לגמר גביע עולם או סייפת שעושה היסטוריה - כל אלה לעיתים כמעט ואינם מקבלים חשיפה ציבורית. במציאות שבה רק הכדורגל והכדורסל נהנים מסיקור יומיומי קבוע, האתגר של ביכמן יהיה לייצר נראות מתמשכת לענפים האולימפיים.
המשמעות רחבה הרבה יותר מחשיפה תקשורתית. כשספורטאי מוכר לציבור, קל יותר לגייס עבורו חסויות, קל יותר למשוך ילדים לענף, וקל יותר להצדיק השקעה ציבורית. הוועד האולימפי יצטרך להוביל שינוי תפיסתי: לא רק לחגוג מדליות, אלא לספר את הדרך אליהן.
מאבק על התקציבים
ביכמן תצטרך גם להיאבק על הגדלת התקציבים. ההישגים הגדולים של השנים האחרונות יצרו ציפייה ציבורית להמשך הצלחות, אבל מצוינות אולימפית היא מערכת יקרה מאוד. מחנות אימון בחו"ל, צוותים רפואיים, פסיכולוגים, תזונאים, טכנולוגיה מתקדמת, תחרויות הכנה ומאמנים ברמה עולמית - כל אלה דורשים השקעה קבועה, לא חד פעמית.
במצב הכלכלי הנוכחי, המאבק על כל שקל מול המדינה הופך מורכב יותר. הוועד האולימפי יצטרך לשכנע את מקבלי ההחלטות שספורט הישגי אינו מותרות, אלא השקעה לאומית - בתדמית, בחינוך, בגאווה ובבריאות הציבור.
לצד זאת, קיימות גם בעיות עומק בתשתיות. מחסור במתקני אימון ברמה בינלאומית, פערים בין מרכז לפריפריה, קושי לשלב בין קריירה ספורטיבית לשירות צבאי או לימודים אקדמיים, והצורך לשמר ספורטאים צעירים בתוך המערכת לאורך שנים - כל אלה דורשים טיפול אסטרטגי ולא רק תגובות נקודתיות.
האתגר הגדול ביותר אולי יהיה דווקא לשמר את התרבות הארגונית שהובילה להצלחה, מבלי לקפוא במקום. ביכמן מגיעה מתוך המערכת, מכירה את השפה, את האנשים ואת המורכבויות, אך כעת היא תצטרך גם להטביע חותם אישי. לא רק להמשיך את הדרך של לוסטיג, אלא להגדיר את הדרך שלה.
המעבר בין לוסטיג לביכמן מסמל גם חילופי דורות. מדור שבנה את היסודות, לדור שצריך להתמודד עם עולם חדש - עולם שבו הצלחה ספורטיבית תלויה לא רק בכישרון ובאימון, אלא גם בדיפלומטיה, תקשורת, ניהול משברים ויכולת להילחם על מקומך בזירה הבינלאומית.
המורשת של לוסטיג ברורה - הוא השאיר מערכת מצליחה יותר, מקצועית יותר ושאפתנית יותר. עכשיו השאלה היא האם ביכמן תצליח לקחת את ההישגים הללו צעד נוסף קדימה. השעון כבר התחיל לספור לאחור לעבר לוס אנג'לס 2028, והמשימה שלה מתחילה עכשיו.
