בעוד קצת יותר משנה אמור להיפתח אחד האירועים המשמעותיים ביותר בדרך לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 - משחקי אירופה הרביעיים שייערכו באיסטנבול. אלא שעבור ישראל, היעד הזה הפך לבעייתי במיוחד.
מאז 7 באוקטובר ניתן לספור על פחות מיד אחת את מספר הפעמים שבהן ספורטאים ישראלים התחרו בטורקיה. המציאות הביטחונית והמדינית מטילה צל כבד על עצם ההשתתפות והופכת אירוע שאמור להיות תחנה מרכזית במסלול האולימפי לאחת הסוגיות המורכבות ביותר עבור הספורט הישראלי, שאמור להגיע אליו עם כ-100 ספורטאים וספורטאיות.
התוכנית למשחקים אושרה ב-13 במרץ במהלך ישיבת הוועד הפועל של הוועד האולימפי האירופי (EOC) שגובשה בשיתוף הוועדה המארגנת של איסטנבול 2027 והאיגודים הבינלאומיים והאירופיים. במסגרתה ייכללו 26 ענפי ספורט ודיסציפלינות, מתוכם 22 ענפים אולימפיים התואמים את תכנית לוס אנג'לס 2028, לצד חלוקת כרטיסים לאולימפיאדה ותחרויות שישמשו גם כאליפויות אירופה בחלק מהענפים.
לכאורה, כל מה שספורטאי ישראל צריכים כדי להתקדם לעבר האולימפיאדה נמצא שם. אלא שבפועל, עצם קיום המשחקים באיסטנבול מציב סימן שאלה משמעותי סביב ההשתתפות.
"נעשה הכל כדי להגיע לשם"
המתח המדיני, האווירה הציבורית והחשש הביטחוני הופכים כל נסיעה כזו לאתגר, ובאירוע רב-ענפי רחב היקף - הדילמה רק מתעצמת. הבעיה אינה רק עקרונית או מדינית, אלא גם מקצועית ועמוקה: במשחקים צפויים לחלק כ-150 כרטיסים ישירים לאולימפיאדה, ובענפים רבים מדובר בתחנה קריטית בדרך לצבירת מיקום בדירוג העולמי. היעדרות עלולה לפגוע באופן ישיר בסיכויי ההעפלה ללוס אנג'לס.
עד היום, המשחקים הללו כבר הוכיחו את חשיבותם. בשלוש המהדורות הקודמות השיגה ישראל 24 מדליות, שש מהן מזהב, וחמישה ספורטאים אף הבטיחו דרכם כרטיסים לאולימפיאדה. הישגים נוספים סייעו לשפר מיקומים ולהבטיח השתתפות במשחקים עצמם.
עבור מדינה כמו ישראל, שגם כך נאלצת לעיתים לוותר על תחרויות במדינות רגישות או לא מתאפשר כניסתה - כפי שקרה בשנה שעברה עם אליפות העולם בהתעמלות מכשירים באינדונזיה - מדובר בפלטפורמה קריטית שקשה מאוד למצוא לה תחליף.
דווקא בגלל זה, החשש גדול כל כך. "אנחנו נעשה את הכל כדי להגיע לשם", אמר גורם באחד הענפים האולימפיים, "אבל יודעים שזה לא תלוי רק בנו. יש כאן הרבה גורמים - ביטחוניים, מדיניים, וגם כאלה שלא בשליטתנו. מבחינה מקצועית, ברור לנו שזו תחרות שאנחנו חייבים להיות בה".
דיבר בעד ישראל - ונעצר
החשש אינו תיאורטי בלבד. בעבר נעשו ניסיונות להבטיח את השתתפות ישראל, כולל מאמצים דיפלומטיים ברמה הגבוהה ביותר. יו"ר הוועד האולימפי בישראל, יעל ארד, אף נפגשה עם ראש עיריית איסטנבול לשעבר, אקרם אימאמולו, שקיבל על עצמו להרגיע את החששות.
"טורקיה מחויבת להצלחת משחקי אירופה, וחשוב לנו שכל המדינות החברות יוכלו לשלוח את נציגיהן ללא חשש. ננקוט בכל האמצעים הדרושים כדי להבטיח את שלומם של כל המשתתפים, כולל המשלחת הישראלית", אמר אז.
אלא שהמציאות הפוליטית בטורקיה, כמו גם באזור כולו, דינמית במיוחד. שבועיים בלבד לאחר אותה פגישה נעצר אימאמולו, יריב פוליטי של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן - במהלך שהמחיש עד כמה המערכת הפוליטית במדינה אינה יציבה. עבור ראשי הספורט בישראל, מדובר בתמרור אזהרה נוסף.
"זו לא עוד תחרות שאפשר לוותר עליה", הוסיף גורם בענף אחר. "אם לא נגיע, אנחנו לא רק מפסידים הזדמנות למדליות, אנחנו עלולים לאבד סיכוי אמיתי להעפיל לאולימפיאדה. יש ענפים שבהם זה שווה ערך לאיבוד מחזור אולימפי שלם".
"אי אפשר להתעלם מהמציאות"
והבעייתיות אינה אחידה בין הענפים. ישנם ענפים שבהם ניתן אומנם לפצות על היעדרות באמצעות תחרויות אחרות, אך יש כאלה שתלויים כמעט לחלוטין במשחקי אירופה - בין אם בשל מבנה הקריטריונים, ובין אם בשל מיעוט הזדמנויות אחרות לצבור ניקוד.
מנגד, יש גם תגובות אחרות. "אי אפשר להתעלם מהמציאות", אמר מאמן בכיר באחד הענפים האולימפיים. "עם כל הכבוד לחשיבות המקצועית, אנחנו לא יכולים לסכן ספורטאים. האחריות שלנו היא קודם כל לביטחון שלהם. אם לא נקבל ערבויות ברורות, קשה לראות איך אנחנו שולחים משלחת".
הדילמה הזו מלווה כיום כמעט כל איגוד ספורט אולימפי בישראל. מצד אחד, ההבנה שמדובר בתחנה קריטית בדרך ללוס אנג'לס. מצד שני, חוסר הוודאות שמקיף את עצם ההגעה.
ההתעקשות יכולה להשתלם
מעבר לכך, יש גם את ההיבט המנטלי. ספורטאים שמתכוננים ארבע שנים למטרה אחת זקוקים לוודאות, ללוח תחרויות ברור וליכולת לתכנן את הדרך. חוסר הוודאות סביב משחקי אירופה מערער את כל התהליך הזה, מייצר עומס מנטלי נוסף ופוגע ביציבות המקצועית.
כשספורטאי לא יודע אם אחת התחנות המרכזיות במחזור האולימפי בכלל תתקיים עבורו, הוא נאלץ לבנות תכניות חלופיות, לשנות תקופות כושר ולהתנהל בתוך ערפל. זה לא רק עניין טכני, אלא פגיעה ישירה ביכולת להגיע לשיא ברגע הנכון. בענפים שבהם כל נקודה בדירוג קובעת, וכל תחרות היא קריטית, אי הוודאות הזו עלולה להיות ההבדל בין כרטיס לאולימפיאדה לבין החמצה כואבת.
וכך, בעוד ספורטאי היבשת נערכים לאירוע שצפוי להיות הגדול ביותר בתולדות משחקי אירופה - עם ענפים חדשים כמו סקווש, חתירה בספרינט חופים והרמת משקולות, ועם חזרתם של ענפים מרכזיים כמו התעמלות, כדורעף והיאבקות - בישראל מתמודדים עם מציאות מורכבת הרבה יותר.
מעבר להיבטים המקצועיים, מרחפת גם תחושה לא נוחה של ויתור אפשרי על זירה מרכזית. מבחינת המארגנים, היעדרות ישראלית אפילו עשויה להקל - פחות כאבי ראש ביטחוניים, פחות מתחים פוליטיים, פחות צורך להתמודד עם סוגיה רגישה. אבל דווקא בשל כך, עבור ישראל המשמעות הפוכה לחלוטין.
כבר ראינו במקרה של אליפות העולם בשחייה 2024 עד כמה ההתעקשות להשתתף, למרות הקשיים, יכולה להשתלם - גם בהיבט המקצועי וגם בהיבט העקרוני, בדרך אל אולימפיאדת פריז 2024 ולכן גם הפעם, המסר בתוך המערכת ברור: צריך לעשות הכל כדי להיות שם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו