בטביליסי, על מזרן מוכר אך בזירה תחרותית מתוחה מתמיד, יצחק אשפיז שוב סיפק הצהרת כוונות ברורה לגבי מקומו בצמרת העולמית של הג'ודו. בגיל צעיר, כשמסביבו יריבים מנוסים ומעוטרים ממנו, הוא לא רק עמד בלחץ אלא גם הוכיח עד כמה הפוטנציאל שמדברים עליו הוא כבר מציאות בשטח. מדליית הארד באליפות אירופה לא הגיעה במקרה, אלא הייתה תוצאה של יום קרבות מרשים, נחישות בלתי מתפשרת ואופי של ספורטאי שמסרב להיכנע.
רגע השיא הגיע בקרב על מדליית הארד, שם ניצח את האוקראיני דילשוט חלמטוב, אשפיז לא היסס, תקף, יזם והראה בגרות טקטית מרשימה בדרך לניצחון גדול. מיד לאחר מכן, ברגע טעון רגשית, הוא רץ לחבק את מאמנו גולן פולק, שהיה לצידו לאורך הקרב וכל היום, חיבוק שסיכם יותר מכל את הדרך שעבר ואת האמון ביניהם.
אבל אולי יותר מכל, האופי הווינרי של אשפיז נחשף דווקא ברגעים הקשים. בהפסד בחצי הגמר ללוקה מחיידזה, הצרפתי יליד טביליסי, סגן האלוף האולימפי מפריז ואלוף אירופה מ-2023, ניתן היה לראות עד כמה הוא רעב להצלחה. האכזבה הייתה גלויה, כמעט מתפרצת לדמעות, רגע שממחיש את הסטנדרטים הגבוהים שהוא מציב לעצמו ואת הרצון הבלתי נגמר להגיע הכי רחוק שאפשר.
אליפות אירופה בג'ודו בטיבליסי / אורן אהרוני
"עדיין מנסה לעכל"
"האמת? קשה לי אפילו להסביר מה עובר עליי עכשיו", מספר אשפיז בראיון מיוחד ל"היום". "יש הצפה של רגשות, שמחה, הקלה, גאווה, אבל גם סוג של בלבול. אתה עובד כל כך קשה בשביל רגע כזה, מדמיין אותו שוב ושוב, וכשהוא מגיע אתה כאילו צריך זמן להבין שזה אמיתי. אני שמח מאוד, אבל עדיין מנסה לעכל".
עמדת על הפודיום בגיל 18 באליפות אירופה. אתה מבין את המשמעות?
"כן, אני מתחיל להבין את זה יותר ככל שעובר הזמן. זה משהו שתמיד האמנתי שהוא אפשרי, לא הגעתי בלי ביטחון. מצד שני, לראות את זה קורה בפועל זה כבר משהו אחר לגמרי. לעמוד שם, לצד יריבים מהטופ האירופי, ולהיות חלק מזה - זה נותן תחושת סיפוק גדולה, אבל גם רעב להמשיך ולהתקדם".
היית מאוכזב מאוד אחרי חצי הגמר. איך מתאוששים מזה?
"זה אחד האתגרים הכי קשים בספורט - לדעת לעבור מהר מהפסד. הייתי מאוד מאוכזב, כי הרגשתי שזה היה בהישג יד. אבל אין זמן להישאר שם, אתה חייב להתאפס. אמרתי לעצמי שאני לא נותן להפסד הזה להגדיר לי את היום. יש עוד קרב, יש עוד הזדמנות, ואני צריך לקחת אותה. זה משהו שמבדיל בין ספורטאים טובים למצוינים".
נראה שאתה נמצא בתקופה של התקדמות משמעותית. אתה מרגיש את זה?
"כן, אני מרגיש את השינוי. גם בתוצאות, גם בביטחון, וגם בדרך שבה אני מתנהל בקרבות. אבל מבחינתי זה לא רק היכולת - זה לדעת להביא אותה בזמן הנכון. הרבה מזה זה מנטלי. להבין שאתה שייך לרמה הזאת, שאתה יכול לנצח כל אחד ביום נתון, ולהאמין בזה באמת".
החיבור עם המאמן
מה הייתה העצה הכי טובה שקיבלת היום?
"להיות אני. זה אולי נשמע פשוט, אבל זה הדבר הכי חשוב. מבחינתי זה אומר להילחם בלי פחד, בלי לחשוב יותר מדי, פשוט להיות בתוך הקרב. כשאני מביא את עצמי כמו שאני יודע, בלי מעצורים, אני במיטבי. גולן (פולק) תמיד אומר לי להיות 'ביסט' - ללכת עד הסוף, לא לעצור, וזה משהו שאני מנסה ליישם בכל קרב".
מה פולק אמר לך אחרי הקרב?
"הוא אמר לי שזה אף פעם לא מספיק. בהתחלה זה נשמע קצת מוזר אחרי זכייה במדליה, אבל זה בדיוק העניין - תמיד לשאוף לעוד. לא לעצור, לא להסתפק במה שיש. זה מסר שמלווה אותנו כל הזמן, והוא חלק מהדרך להשתפר".
עד כמה הקשר ביניכם משמעותי?
"הקשר בינינו מאוד משמעותי עבורי. זה לא רק מאמן וספורטאי, זה מעבר לזה. יש אמון גדול, תקשורת פתוחה, והבנה הדדית. הוא מכיר אותי גם ברגעים הטובים וגם ברגעים הקשים, ויודע איך להוציא ממני את המקסימום. זה חיבור שנבנה עם הזמן, והוא חלק חשוב מאוד מההתקדמות שלי".
יש לך חיים מעבר לג'ודו?
"הג'ודו הוא המרכז של החיים שלי, אין ספק. רוב הזמן שלי מוקדש לאימונים, לתחרויות, להתקדמות. אבל אני כן משתדל לשמור גם על איזון - להיות עם חברים, קצת להתנתק. זה חשוב כדי להישאר רענן מנטלית. בסוף, כדי להיות טוב לאורך זמן, צריך גם לדעת לנשום".
יש לך מודל לחיקוי?
"כן. היפומי אבה היפני. אני מאוד מתחבר לסגנון שלו - לאגרסיביות, לביטחון, לדרך שבה הוא שולט בקרב. אני רואה הרבה קרבות שלו, מנסה ללמוד ממנו, להבין איך הוא חושב על המזרן. זה לא רק טכניקה, זה גם גישה".
המטרה הבאה: אליפות העולם
מה המטרה הבאה אחרי מדליה אירופית?
"המטרה הבאה היא מדליה באליפות עולם. זה כבר שלב נוסף, רמה אפילו יותר גבוהה, ואני רוצה להיות שם. מעבר לזה, כמובן שהחלום הגדול הוא אולימפיאדה. אבל אני משתדל לא לרוץ רחוק מדי - להתקדם צעד-צעד, לבנות את עצמי נכון".
איך שומרים על צניעות בגיל כזה?
"פשוט זוכרים שתמיד יש מה לשפר. גם כשמצליחים, אסור להרגיש שהגעת. תמיד יש יריבים חזקים, תמיד יש מה ללמוד, תמיד יש איפה להשתפר - טכנית, פיזית ומנטלית. אם אתה נשאר רעב ומבין שאתה עדיין בדרך, זה שומר אותך עם רגליים על הקרקע".
איזה מסר יש לך לילדים צעירים ולהורים שלהם?
"לילדים הייתי אומר קודם כל ליהנות ממה שהם עושים, אבל גם להבין שאם הם רוצים להגיע רחוק - צריך לעבוד קשה ולהאמין בעצמם. להורים הייתי אומר לתמוך, לתת מקום, לא ללחוץ יותר מדי. זה תהליך, וחשוב לתת לילד לגלות את הדרך שלו בתוך זה".
מתי אתה הבנת שזה הייעוד שלך?
"אני חושב שכבר בבית ספר יסודי הרגשתי שזה משהו מיוחד בשבילי. תמיד אהבתי להתחרות, אהבתי את התחושה של לנצח, את האתגר. עם הזמן זה נהיה יותר רציני, והבנתי שזה לא סתם תחביב אלא משהו שאני רוצה להשקיע בו באמת".
אין תחושת פספוס של חיי נוער רגילים?
"לא, אני לא מרגיש פספוס. זה החיים שבחרתי וזה מה שאני אוהב. נכון, זה שונה מחיים של בני נוער אחרים - פחות יציאות, פחות בילויים - אבל יש בזה משהו מיוחד. אני חווה דברים שלא כל אחד זוכה לחוות, וזה נותן לי הרבה משמעות".
מה זה אומר להיות ספורטאי צעיר?
"זה אומר לחיות עם מטרה ברורה. היום שלך בנוי סביב אימונים, תזונה, התאוששות. יש הרבה משמעת עצמית, הרבה ויתורים, אבל גם הרבה סיפוק. אתה לומד להכיר את עצמך, להתמודד עם הצלחות ועם כישלונות, ולהמשיך קדימה".
מה החלום הגדול?
"החלום הכי גדול הוא לזכות בזהב אולימפי. זה משהו שכל ספורטאי חולם עליו. אבל אני גם מבין שזה תהליך ארוך מאוד, שדורש התמדה, סבלנות ועבודה קשה לאורך שנים. אני לא ממהר - אני רוצה להגיע לשם מוכן באמת.
"אני רוצה להוסיף, ולהודות לצוות המקצועי של הנבחרת בראשות שני הרשקו, ולמאמנים פולק, עידו בר, צ'ארלס צ׳באנה ואלן שמידט על הליווי, האמונה והעבודה הקשה לאורך כל הדרך. תודה לברנרדו ברקן הפיזיו ולכל הצוות המקצועי שעוטף אותנו ביום-יום.
"תודה גדולה לאיגוד הג׳ודו ולעומד בראשו משה פונטי על התמיכה והדרך המשותפת. אני מודה גם לנותני החסות – מישקף וקרן פלציק - על האמון והתמיכה. ותודה מיוחדת למאמני האישי, עידו רומי, שמלווה אותי לאורך הדרך ותמיד שם בשבילי".
"ממחיש את העתיד שמצפה לו"
שני הרשקו, מאמן העל של הנבחרת, סיכם את יום התחרות: "ביום שלא היה מושלם, אשפיז מפגין אופי ונחישות ומצליח להגיע לפודיום - הישג חשוב ומשמעותי, במיוחד לאחר חמש שנים בהן ספורטאי מנבחרת הגברים לא זכה במדליה באליפות אירופה.
"יצחק הופך לישראלי (מנבחרת הגברים) הצעיר ביותר בכל הזמנים שזוכה במדליה באליפות אירופה לבוגרים - הישג יוצא דופן שממחיש את הפוטנציאל הגדול והעתיד שמצפה לו. יצחק ממשיך עונה יוצאת מן הכלל ומוכיח פעם נוספת את היכולת שלו להתמודד ברמות הגבוהות ביותר. אני והצוות המקצועי גאים בו מאוד על הדרך, ההשקעה והמחויבות.
"מאז כניסתי לתפקיד, נבנה צוות מאמנים וצוות מקצועי מחויב ואיכותי, שפועל כל העת להשתפר, ללמוד ולהתקדם, מתוך הבנה שהדרך למשחקים האולימפיים ארוכה ומאתגרת. יש לנו איגוד תומך וספורטאים מחויבים, ואנו מקווים להמשיך במומנטום ולהביא הישגים נוספים גם בימים הקרובים.
"בימים מורכבים אלו, כאשר מדינת ישראל נמצאת במלחמה ובין יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, אין סמל חזק ומרגש יותר מדגל ישראל שמתנוסס על הפודיום. עבורנו זה הרבה מעבר להישג ספורטיבי - זו שליחות וגאווה לאומית".
