השיא העולמי המדהים של ארמנד דופלנטיס: "אתה אומר לעצמך - זה מטורף"

הוא רץ על המסלול, נעץ את המוט בקרקע, התרומם לשמים וחצה את הרף כאילו מדובר בעוד קפיצה שגרתית. אבל ברגע שבו ארמנד דופלנטיס נחת על המזרן באולם בעיר השבדית אופסלה, היה ברור לכולם שזה שוב רגע היסטורי. קופץ המוט השבדיקבע בתחרות הביתית שיא עולם חדשעם 6.31 מ', והזכיר פעם נוספת לעולם שהשמים אינם הגבול.

דופלנטיס, שכבר מזמן הפך לאחד הכוכבים הגדולים ביותר של הספורט העולמי, ממשיך לעשות דבר אחד טוב יותר מכל אחד אחר: לשבור את שיא העולם של עצמו. בתחרות מונדו קלאסיק הוא עשה זאת בפעם ה-15 בקריירה, הישג יוצא דופן גם בקנה המידה של ענף שבו התרגלו לראות שיאים נשברים.

התחרות בשבדיה נראתה כמעט כמו מופע פרטי. דופלנטיס פתח בגבהים 5.65 מטר ו-5.90 מטר, אותם עבר ללא קושי בניסיון הראשון. לאחר מכן עבר גם 6.08 מטר בקלילות. בשלב הזה כבר היה ברור שהניצחון מובטח, ולכן הקהל המקומי קיבל בדיוק את מה שקיווה לו. דופלנטיס ביקש להעלות את הרף לגובה של 6.31 מטר, סנטימטר אחד מעל שיא העולם הקודם שלו. כמו פעמים רבות בעבר, גם הפעם הוא לא נזקק ליותר מניסיון אחד.

"זה פסיכי לראות את הרמה הזאת"

מי שמכיר היטב את הענף ואת המשמעות של התוצאות האלה הוא אלכס אברבוך, מגדולי קופצי המוט בהיסטוריה של ישראל. אברבוך, סגן אלוף העולם ופעמיים אלוף אירופה בעבר, מודה שגם הוא מתקשה לפעמים לעכל את מה שהוא רואה:

"ראיתי פתאום בפייסבוק שהוא עבר 6.31 מטר ואמרתי לעצמי שזהפשוט בן אדם לא נורמלי", סיפר אברבוך ל"היום". "בקפיצה במוט אתה בכלל לא מתכנן להגיע לשישה מטרים. בשביל רוב הקופצים בעולם זה הגבול הגדול. מבחינתי, מי שעובר שישה מטרים יכול כבר לשבת בבית ולהיות מרוצה מהקריירה שלו. אבל אצל דופלנטיס זה רק ההתחלה".

לדבריו, מה שמדהים במיוחד הוא שהשבירות כבר כמעט הפכו לשגרה. "מצד אחד אתה אומר לעצמך שזה מטורף, מצד שני זה כבר לא באמת מפתיע. כל פעם הוא מוסיף עוד סנטימטר. עוד שיא עולם ועוד אחד. הוא פשוט עושה את העבודה שלו ברוגע, וזה נראה כאילו זה בא לו טבעי".

אברבוך מסביר כי דופלנטיס פועל ברמה פסיכולוגית אחרת לגמרי מהמתחרים שלו: "נראה שהוא כבר התרגל לקפיצות מעל 6.20 מטר. ברגע שאתה מגיע לגבהים כאלה, זה משנה את כל התפיסה שלך. אם פעם 6.00 מטר היה חלום, אצלו זה משהו כמעט שגרתי. משם הדרך לשיאים חדשים כבר נראית הרבה יותר אפשרית. זה פסיכי לגמרי לראות את הרמה הזאת".

לא מעט אנשים תוהים אם ההתפתחות בציוד היא זו שמאפשרת את הקפיצות הגבוהות. אברבוך פחות משוכנע בכך: "המוטות פחות או יותר אותו דבר כמו בעבר. אולי הנעליים קצת השתפרו, ובאולמות לפעמים יש במות קפיצה שנותנות קצת יותר קפיץ ומהירות בריצה. אבל בסופו של דבר זה לא מה שעושה את ההבדל. מי שקופץ 6.30 זה לא בגלל הנעליים,זה בגלל שהוא אתלט יוצא דופן".

מה גובה הגבול?

הדיון המסקרן ביותר סביב דופלנטיס נוגע לשאלה אחת: עד לאן הוא עוד יכול להגיע. בשנים האחרונות כבר נשמעים קולות שמדברים על האפשרות שיעבור יום אחד את 6.40 מטר. גם כאן אברבוך כבר למד להיות זהיר: "אם היית שואל אותי לפני כמה שנים הייתי אומר שזה לא ריאלי. אבל היום אני כבר לא ממהר להגיד מה אפשרי ומה לא. כל פעם הוא מפתיע מחדש. אז אולי גם 6.40 יקרה יום אחד".

במקביל להתפעלות, אברבוך מתקשה שלא לחשוב גם על מצב הענף בישראל: "מה שכואב לי זה שבישראל אנחנו בערך מטר מתחת לרמות האלה. זה פער עצום. הענף כאן לא מספיק מפותח ואין מספיק מתקנים ותנאים. כשאתה רואה את מה שקורה בעולם, אתה מבין כמה הדרך עוד ארוכה".

כך או כך, בעולם האתלטיקה כבר ברור כי דופלנטיס הוא הרבה יותר מעוד אלוף גדול. הוא הפך לסמל של דור חדש בענף. כמו סרגיי בובקה לפניו, גם הוא בונה מורשת של שיאים שנשברים פעם אחר פעם.

והוא רק בן 26. המשמעות היא שייתכן שעוד שנים רבות של קפיצות ושיאים עומדות לפניו. אם לשפוט לפי הקצב שבו הוא משפר את השיאים, ייתכן מאוד שהשאלה כבר אינה האם יישבר שוב שיא העולם, אלא מתי זה יקרה בפעם הבאה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות