יותר משנה חלפה מאז הפסקת האש בצפון, אך במטולה נדמה שהזמן עצר מלכת בדיוק בנקודה שבה נפל הטיל האחרון. בלב היישוב, במקום שנחשב תמיד לא רק מתקן ספורט אלא סמל - מרכז קנדה עדיין עומד סגור, וסימני הפגיעה הישירה של הפגזות חיזבאללה ניכרים בו.
זהו מתקן ייחודי בנוף הישראלי, עם משטח קרח אולימפי תקני שאירח לאורך השנים תחרויות בינלאומיות בהחלקה אמנותית ומשחקי הוקי ואימונים של נבחרות ישראל. עבור רבים, גם כאלה שהגיעו ממרחקים, הביקור במרכז היה חוויה ראשונה מסוגה, שממנה נולדה אהבה אמיתית לעולמות הקרח.
ההרס החלקי במקום עדיין ניכר, והייאוש של התושבים והספורטאים הולך וגובר, ולא רק בגלל הנזק הפיזי, אלא בשל העובדה שמדובר בבית השני שלהם. בשעה שהחיים ביישובי קו העימות מתחילים לחזור למסלולם, עדיין אין תאריך חזרה לפעילות במקום.
מתקנים אחרים באזור כבר נכנסו לתהליכי חזרה לשגרה, מה שמגביר את תחושת החסר בכל אימון שמתבטל במרכז קנדה, בכל שחקן שנאלץ לנסוע שעות למקום חלופי כדי לתרגל אלמנטים בסיסיים, ובכל ילד שלא זוכה להיכרות הראשונה שלו עם הקרח. למתקן כזה יש משמעות מעבר לספורט. עבור מטולה הוא מוקד מפגש, אבן שואבת למבקרים מכל הארץ ותזכורת לעוצמה של קהילה קטנה, שמצליחה לבנות מסורת של החלקה והוקי במקום הכי צפוני בישראל.
"רחוק מרצף אימונים נורמלי"
אף שכבר לפני עשור המרכז עבר לבעלות פרטית, העובדה שבמשך יותר משנה המתקן עוד לא נפתח מעלה שאלות קשות: כיצד מתמודדים בספורט ישראלי עם תשתיות שנהרסו? מי נושא באחריות לשיקום מתקן שהוא גם נכס לאומי? ואיזה מחיר שילמו כבר הספורטאים?
"זה פוגע מאוד", מספרת ל"ישראל היום" שחקנית הקבוצה המקומית בהוקי ובת המקום חן מנשה. "לפני שנתיים התחלתי לשחק, אבל מאז לא זכיתי לעשות זאת בכלל במטולה. הייתי מפונה, וכשסוף־סוף חזרתי הביתה קיוויתי לחזור גם למגרש שלי. במקום זה גיליתי שגם מרכז קנדה נפגע ושאי אפשר לחזור אליו. אחרי שנתיים בענף הזה, עוד לא יצא לי לשחק באמת בבית שלי. זה מאכזב מאוד".
איך זה משפיע עלייך כשאין היכן להתאמן?
"זה קשה. זה אומר שאני צריכה לנסוע שעה וחצי-שעתיים לכל כיוון רק בשביל אימון. יש ימים שזה מגיע גם לשעתיים וחצי. כרגע אנחנו מתאמנים בתנובות, פעם בשבועיים ובשבתות. זה רחוק מלהיות רצף אימונים נורמלי. אתה קם לאימון וכבר מראש מרגיש את הבאסה רק בגלל המרחק".
למה חשוב כל כך שהשיפוץ יתקדם מהר?
"כי זה הבית שלי, המקום שבו גדלתי. אני מחכה לרגע שאוכל לעלות למגרש עם הקבוצה שלי והחברים שלי אחרי כל כך הרבה זמן".
מעבר לצד הספורטיבי עצמו, מה מרכז קנדה מייצג בשביל מטולה?
"זה המקום שמזוהה עם מטולה יותר מכל דבר אחר. כשהיו אומרים 'מטולה', אנשים היו חושבים מייד על מרכז קנדה. זה היה לב העיר, אטרקציה שהביאה ילדים, משפחות ומבקרים. אני זוכרת את עצמי מגיעה לשם כילדה, מתלהבת מההחלקה ומהפעילות, וזה מה שמשך אותי בכלל להתחיל בספורט. זה סמל של המקום. העובדה שהוא לא חזר לפעילות במשך זמן רב כל כך - זה פשוט עצוב".
מה את מרגישה כשאת עוברת ליד והמתחם סגור?
"זה לא רק מאכזב, זה פשוט מבאס. לראות את המקום עדיין סגור בזמן שאנחנו רוצים לחזור ולהתאמן - זה קשה. יש תחושה של החמצה בכל פעם שאתה יוצא לאימון רחוק. השיפוץ חשוב לנו מאוד, ואנחנו יודעים שהוא חייב לקרות".
מחכים לאור בקצה המנהרה
במועדון מטולה כאמור מרגישים היטב את ההשלכות של היעדר האימונים במרכז קנדה. לדבריה של ליב שרעבי, שחקנית נבחרת ישראל בהוקי קרח, הפגיעה היא רחבה ומתמשכת. בלי בית מקצועי לאימונים שחקנים רבים פשוט לא מתאמנים כמו בעבר, מתקשים להתפתח ומאבדים רצף קריטי בתהליך ההתקדמות. "זה פוגע גם בדור העתיד", היא מסבירה, "כי דווקא בשנים האלה הילדים זקוקים למסגרת קבועה, לתנאים טובים ולהדרכה צמודה. זה הבסיס שממנו המועדון שלנו צומח".
רק בחודש האחרון הצליחו לשוב לאימונים מסודרים, אבל בקושי רב, בתדירות נמוכה ובמגרש חלופי, כאמור בתנובות שבשרון. "אימון פעם בשבועיים לא באמת מאפשר לבנות קבוצה או לקדם שחקנים", אומרת שרעבי, "אנחנו עושים את המקסימום, אבל זה רחוק ממה שהיינו צריכים".
כעת כולם במועדון ממתינים בדריכות לפתיחת מרכז קנדה מחדש. "אנחנו מחכים לרגע שנוכל לחזור הביתה, להתאמן יחד כמו שצריך ולבנות מחדש את מה שנפגע. זה המקום שממנו נוכל לפתח את המועדון ולהחזיר את כל השחקנים למסלול", מסכמת שרעבי.
מנכ"ל מרכז קנדה, אור פרח, מספר: "אנחנו בתהליך של שיקום מלא ומרכז קנדה בתקומה. אם לא תפרוץ שוב מלחמה, אנחנו מקווים לפתוח בקיץ הבא. אנחנו עובדים עם שמאים, מס רכוש, מהנדסים ואדריכלים. האירוע הזה נחת עלינו וזה לא פשוט, כי אי אפשר לדעת - בכל רגע המצב במדינה יכול להשתנות. כבר פתחתי ממ"דים למקרה שמשהו יקרה, אבל אנחנו ממשיכים לעבוד במלוא המרץ".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו