בספורטיאדה הקודמת, לפני שלוש שנים, רוני שטיינברכר לא האמין שעד הספורטיאדה הבאה חייו ישתנו מהקצה אל הקצה. אירוע הספורט העממי הגדול של מרכז הפועל בוטל שנתיים ברציפות בגלל המלחמה, ובשבוע האחרון חגיגת הספורט חזרה לאילת אחרי ההפסקה הכפויה.
רוני מנהל את תחרויות הכדורעף כבר 14 ספורטיאדות ברציפות. הוא כבר מכיר היטב את המעורבים בארגון האירוע, אבל אל הספורטיאדה הזו הוא הגיע כדמות מוכרת הרבה יותר, בעל כורכו, בתור היותו אביה של שורדת השבי דורון שטיינברכר, שנחטפה מכפר עזה והשתחררה משבי חמאס בינואר 2025.
"למדתי לחיות עם זה שמכירים אותי", מספר רוני בראיון ל"ישראל היום". "הייתי בן אדם צנוע, קיבוצניק מהדרום שאף אחד לא ידע מי הוא, וביום אחד התהפך עלינו העולם והפכנו לאנשים שמזהים בכל מקום. אני לא כועס על מי שפונה אליי ורוצה לדבר איתי, ששואל. נכון שזו לא הייתה סיטואציה פשוטה לחכות 471 יום עד שהבת שלי תחזור, אבל תמיד הייתי פתוח לאנשים, שיתפתי ודיברתי. לא הייתה לי שום בעיה עם זה וגם עכשיו אין".
"כל עוד ירצו שאבוא, אני אבוא"
חרף התקופה המטלטלת שעברה עליו, רוני המשיך במסורת ולא ויתר על הספורטיאדה, שסוף סוף חזרה: "בתחילת שנות האלפיים הייתי מנהל הכדורעף במועצה האזורית שער הנגב. מאז נוצרו קשרים עם מרכז הפועל ואני כל שנה מגיע בהזמנה שלהם לעזור בניהול הטורניר. כל עוד ירצו שאבוא, אני אבוא".
"אני כבר משופשף ויודע בדיוק מה צריך לעשות", מספר רוני על ההכנות. "אני מכיר את האנשים באילת שאחראים על האולמות, אז קל לי. מרגישים שהספורטיאדה הייתה חסרה, ורואים גם שאנשים הזדקנו. בכל זאת, לא נפגשנו שלוש שנים. רואים על הקבוצות שיש עובדים שפרשו, שיש דור חדש, וזה בסדר, כך זה אמור להיות".
טבח 7 באוקטובר נגעי אישית בכל כך הרבה אנשים, וגם בספורטיאדה ניתן היה להרגיש זאת. למעשה, נכדתו של יואב פלד, שותפו של רוני לניהול התחרויות, נפלה באותו יום. מדובר בסמ"ר ירין פלד ז"ל, חובשת צבאית שנרצחה במוצב בנחל עוז באותו היום. משחקי הכדורעף בתחרות נפתחו בדקת דומיה לזכרה.
עדיין שייך למשפחות החטופים
בתור תושב קיבוצי העוטף בעצמו, רוני הכיר את לא מעט מהנרצחים, החטופים ומשפחותיהם. אבל הוא מרגיש שגורלו נקשר גם עם אלה שהכיר רק אחרי שהמלחמה פרצה: "זה היה טוב להתנתק מהתואר 'שייך למשפחות החטופים', אבל גם אחרי זה אני עדיין מרגיש שייך. אני מגיע כל שבוע לעצרת בתל אביב, חשוב לנו לזכור גם את אלה שנשארו בשבי. אנשים מחכים לסגור מעגל, יש שם אנשים שאני מכיר, ולא קל לי עם זה".
"מי שלא היה בתוך סיפור כזה לא יבין לעולם מה זה לחיות בכזה חוסר ודאות. 471 יום שלא היה לי יום ולא לילה. צריך לדעת איך לא לשקוע במרה שחורה ולהישאר עם הראש מעל המים. אני לא גיבור, פשוט ברחתי להרים ראש ולא להרים ידיים. לא פניתי למקום של ייאוש לרגע כי לא הייתה לי ברירה. יש לי משפחה, אישה, ילדים, נכדים. אנחנו משפחה חזקה והחוזק שלנו כמשפחה ניצח לנו את המלחמה הזאת".
בתור מי שלרגע לא התייאש, רוני גם מפנטז על שיבה עתידית לקיבוץ: "אני מאוד רוצה לחזור, אבל יש לנו כל מיני מחשבות על העניין הזה. בשנה הקרובה לפחות נגור בשפיים. ימית, אחות של דורון, גרה בקיבוץ רוחמה שגם כן נמצא באותה המועצה עם המשפחה שלה, ודור אחיה גר בראשון לציון אז הדילמה הזו לא נוגעת לו. נעשה כרגע את מה שטוב לנו, מה שהלב אומר, ונקווה לטוב".
ומה שלום דורון?
"היא בסדר, מנסה לשקם לעצמה את החיים, לבנות חיים מחדש. היא על הרגליים, היא נראית טוב, אבל רב הנסתר על הגלוי. מה מתחולל בפנים? לא יודעים. אנחנו פה כדי לעזור לה, היא משתתפת בכל אירוע שקשור לחטופים. לאחרונה חזרו החברים שלה מהקיבוץ גלי וזיו ברמן וזה הוסיף לה לשמחה. היא תהיה בסדר, נעזור לה".
"מכבי חיפה - סוג של משפחה"
לאורך המלחמה, אי אפשר היה לפספס את הליווי הצמוד של קבוצות הכדורגל והאוהדים למשפחות החטופים. כך היה גם במקרה של משפחת שטיינברכר, אוהדי מכבי חיפה. רוני הגיע ליציעי אצטדיון סמי עופר לפני ואחרי חזרתה של דורון, כאשר גם דורון עצמה זכתה לטקס מרגש עם שובה מהתופת.
כששאלתי את רוני מה עולה בראשו כשאני אומר את המילים "מכבי חיפה", חיוכו התרחב ועיניו נצצו. בגרון מעט חנוק הוא אמר על המועדון: "רק דברים טובים. הבית השני שלי, ללא ספק. אנשים יקרים, סוג של משפחה".
ובתור אוהד של הירוקים, אי אפשר שלא היה להתייחס גם לשבוע הסוער שעבר על הקבוצה, עם חזרתו של ברק בכר אחרי פתיחת העונה החלשה: "אני מעריך מאוד את ברק כבן אדם, היה לי מאוד קשה עם הפיטורים שלו בעונה שעברה, אבל אני אוהד רציונלי ומבין שלא כל שנה אפשר לקחת אליפות. אני תמיד מחפש את האור בכל החושך שמסביב, וזה בסדר. מכבי חיפה היא מועדון גדול, מסודר ומנוהל כמו שצריך ועם הרבה אוהדים. התוצאות יגיעו, זה רק עניין של זמן".
לסיום, הוא בחר להעביר מסר שרלוונטי לכל אוהד כדורגל בישראל: "בצרות שחווינו, במה שנפל עלינו, אין צהוב, שחור, ירוק ואדום. כולם שותפים לאותה צרה. הכרתי כל כך הרבה אנשים טובים בעם ישראל מכורח הנסיבות, יש לנו מדינה טובה ואנשים טובים".
