המספרים אולי יבשים, אבל מאחוריהם מסתתר סיפור עצום: שמונה מדליות, מתוכן חמש מזהב, תוך שבוע אחד בלבד באליפות העולם בשחייה פראלימפית בסינגפור. עבור נבחרת ישראל מדובר בהשוואת שיא כל הזמנים למדליות בתחרות בינלאומית יחידה - הישג שמציב אותה בלב המפה העולמית של הענף. שנה בלבד אחרי ההצלחה המסחררת במשחקים הפראלימפיים בפריז 2024, שבה חזרו השחיינים הישראלים עם קציר מדליות בלתי נשכח, הנבחרת שוב מוכיחה שמדובר בדור זהב.
מאחורי הקלעים של המסע הזה עומד אדם אחד שנמצא שם תמיד - יעקב ביננסון, המאמן הראשי של הנבחרת הפראלימפית. עבור ביננסון כל הישג אינו תוצאה מקרית אלא חלק מתהליך ארוך, מתוכנן ומוקפד. הוא חי את היום-יום של הספורטאים, מתמודד יחד איתם עם האתגרים הפיזיים והנפשיים, ומאמין מעל לכל באמונה הפשוטה אך רבת העוצמה: גבולות נועדו כדי לפרוץ אותם.
אבל גם אחרי כל ההצלחות, המאמן מסרב לנוח על זרי הדפנה. מחשבתו כבר נתונה לעתיד - אליפות העולם הבאה, המשחקים הפראלימפיים בלוס אנג'לס 2028 והחזון להמשיך ולהצמיח דור חדש של שחיינים שישמרו את ישראל בחזית הספורט העולמי. בראיון מיוחד ל"ישראל היום", ביננסון משתף בתחושות מהאליפות האחרונה, מהשיאים שנשברו ומהרגעים הקטנים שהפכו את התחרות לחוויה גדולה.
איך אתה מסכם את אליפות העולם בסינגפור?
"קודם כל, זאת הייתה אליפות מיוחדת מאוד מבחינתי. אני חושב שזו אחת האליפויות המוצלחות ביותר שלנו - לא רק מבחינת התוצאות, אלא גם מבחינת הדרך. היו כאן רגעים של התפעלות עצמית ושל גאווה לאומית, כי ידענו באיזה מצב אנחנו מגיעים".
"השנה לא הייתה פשוטה - מלחמה ברקע, ביטולים של תחרויות ומחנות אימונים, הרבה חוסר ודאות. שום דבר לא היה מובן מאליו. ובכל זאת, הצלחנו להתעלות. כל הצוות המקצועי עבד בהרמוניה מלאה, הספורטאים נתנו הכול, והתוצאה היא שמונה מדליות, מתוכן חמש מזהב. כשאתה עומד על הדוכן עם דגל ישראל, זה נותן לך כוח נוסף - תחושה שאתה לא מתחרה רק בשביל עצמך אלא בשביל מדינה שלמה".
מה היה הרגע הכי משמעותי מבחינתך במהלך האליפות?
"מבחינתי, החזרה של איאד שלבי הייתה רגע בלתי נשכח. אני מלווה אותו שנים ויודע כמה קשה הייתה עבורו התקופה האחרונה, גם בגלל האובדן האישי של אביו וגם בגלל בעיות בריאותיות. לראות אותו חוזר לבריכה, מתעלה על עצמו וזוכה בשלוש מדליות, זו לא רק הצלחה ספורטיבית אלא גם סמל לכוח הרצון האנושי".
"ברמה המקצועית, הייתי חייב להזכיר את המקצה של עמי דדאון ב-200 מטר חופשי. זה היה קרב אדיר מול יריבים חזקים מאיטליה ורוסיה, ובזכות טקטיקה מושלמת הוא כמעט קבע שיא עולם. לעמוד על הדופן ולראות את זה מתרחש - זה מסוג הרגעים שאתה חי בשבילם כמאמן".
איזה הישג הפתיע אותך יותר מכל?
"דווקא ה-50 מטר חזה של עמי. זה מקצה שאנחנו עובדים עליו שנים ותמיד משהו השתבש - פעם זינוק לא טוב, פעם טעות קטנה באמצע. הפעם הכול התחבר: עבודה נכונה, ריכוז, נחישות. לראות את זה מצליח היה רגע מפתיע ומרגש".
איך אתה רואה את תרומתם של השחיינים הצעירים שנכנסו לנבחרת?
"זה אחד ההישגים הגדולים של האליפות. שחיינים צעירים כמו שי בר-ניצן ונועם כתב השתלבו בצורה מרשימה מאוד. הם נכנסו לאווירה, למתח, ועמדו בלחץ. בעיניי זה העתיד שלנו - לשלב את הצעירים לצד הוותיקים, ליצור בסיס רחב יותר ולהגדיל את מספר המשתתפים בכלל ענפי הספורט הפראלימפי. זה יכול להיות מנוע אדיר להשראה עבור ילדים נוספים בארץ, שיראו שאפשר להגיע הכי רחוק שיש".
נחזור לאיאד שלבי. האמנת שהוא יחזור בגדול ויביא שלוש מדליות, כולל זהב היסטורי?
"האמת? תמיד האמנתי בו, אבל זה לא היה מובן מאליו. איאד עבר שנה קשה מאוד. הוא היה מאושפז תקופה ארוכה, התמודד עם בעיות בריאות מורכבות, ואיבד את אביו שהיה דמות מפתח בחייו. ובכל זאת, הוא לא הפסיק להתאמן. גם כשהיה במצב לא פשוט, תמיד הגיע לאימונים".
"ידעתי שאם נצליח להביא אותו מוכן, הוא יוכל לעשות משהו גדול. אחרי מקצה ה-100 מטר, שבו התוצאה לא הייתה טובה, הייתה לי תחושה שהוא יוכל להפתיע בהמשך. ואכן זה קרה. אני רואה בו לא רק ספורטאי גדול אלא גם דמות מעוררת השראה. המטרה שלי עכשיו היא להביא אותו לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 ושם, בעיניי, הוא חייב להיות נושא הדגל של ישראל בטקס הפתיחה".
איך אתה מצליח לשמור על המוטיבציה של שחיינים שכבר השיגו כל כך הרבה, כמו עמי עם 14 מדליות באליפויות עולם?
"הסוד הוא עבודה קבוצתית ומשמעת ברזל. לפני האליפות ישבנו ודיברנו על כל מקצה, על כל מטרה, וקבענו שאנחנו ניגשים לכל תחרות כיחידה אחת - אגרוף אחד. זה מה שעבד. אבל מעל הכול, המוטיבציה שלנו מגיעה מהזהות הישראלית שלנו. אנחנו יודעים שאנחנו מייצגים מדינה שנמצאת כבר שנתיים במלחמה".
"כשאתה עומד על הפודיום ורואה את הדגל עולה, זו לא רק תחרות ספורט - זו שליחות. גם אם בסינגפור לא הורשו להניף דגלים מחוץ לטקסים, ברגע שאתה עולה למקצה, אתה יודע שאתה נושא את ישראל על הכתפיים. זו תחושה שלא דומה לשום דבר אחר, והיא נותנת לנו את הכוח להמשיך קדימה".
