לפעמים הדרך לחלום נראית אינסופית. במיוחד כשאת כבר שם - קרובה, כל כך קרובה ואז הכול מתרחק שוב. אדוה כהן יודעת איך זה מרגיש. היא חוותה אכזבות, הכירה החמצות. הריצה שלה באולימפיאדת פריז הסתיימה עוד לפני שהחלה, לאחר שפספסה בשלושה מקומות את הקריטריון. אבל היא לא נתנה לזה לעצור אותה.
בבידגושץ' שבפולין, היא חצתה את קו הסיום בזמן של 9:27.79 דקות - שיא ישראלי חדש ב-3,000 מטר מכשולים. תשע מאיות בלבד הפרידו אותה מהשיא בריצה הקודמת. הפעם, היא לא השאירה לאף מאית סיכוי.
כהן, בת 29 ממכבי תל אביב, שברה את השיא האישי והלאומי שקבעה עוד ב-2018 בברלין והשאירה מאחור לא רק את השעון, אלא גם את כל הספקות. החלום על פריז אולי נגמר, אבל היא כבר חולמת הלאה. לוס אנג'לס 2028 - היא באה.
"האמת, זה היה מרגש וכיף לשבור את השיא", מספרת כהן בראיון ל"ישראל היום". "ידעתי שאני בכושר לשבור את השיא. כבר בתחרות הראשונה שלי השנה, שהייתה גם הפעם הראשונה שרצתי מכשולים, רצתי 9 מאיות מהשיא. אז היה ברור שזה שם, פשוט עניין של זמן. זה לקח הרבה שנים, ואנשים לא הפסיקו להזכיר לי את זה, אז לסמן 'וי' על זה סוף סוף היה ממש מרגש. אנחנו בעידן חדש עכשיו".
מה הכוונה "עידן חדש"?
"עכשיו אנחנו עם שיא חדש, וזה לא הסוף - זה רק ההתחלה".
כבר במהלך הריצה הרגשת שזה הולך לקרות?
"כן, מהרגע הראשון ידעתי. בסיבוב האחרון כבר הייתי בטוחה. אפילו שפספסתי קצת בטכניקה במכשול שלפני בור המים, ראיתי את השעון במאה המטר האחרונים ואמרתי לעצמי, הנה זה קורה, תודה לאל".
אז מה היה שונה בהכנה השנה שהביא אותך למצב הזה?
"בעיקר עקביות. בשנתיים האחרונות לא היה לי בסיס יציב, ב-2022 עברתי ניתוח בכף הרגל, וב-2023 הייתי בארץ כשפרצה המלחמה ולא ממש הצלחתי להתאמן. השנה סיימתי את העונה בספטמבר, לקחתי שבועיים חופש וישר חזרתי להתאמן. כשהגעתי לארצות הברית, המאמן שלי אמר לי 'אנחנו לא ממהרים - נעשה את זה נכון', וזה בדיוק מה שעשינו. לא נשברתי כשהבנות בקבוצה שלי היו יותר מתקדמות ממני, ידעתי שאנחנו בונים תהליך".
זו נשמעת כמו פעם ראשונה שבה העונה התחילה כמו שצריך.
"לגמרי. כל עונה בעבר הייתה עם משהו שמפריע - פציעה, תקופה מתה, או פשוט חוסר רצף. השנה הכל זרם. תוצאות, קילומטראז’, אימונים, הכל היה במקום. גם בעונת האולמות. כל שבוע הרגשתי שאני משתפרת, והפעם פשוט לא השוויתי את עצמי לאחרים, רק לעצמי".
אבל כמה השיא הזה ישב לך בראש באמת?
"ישב, ועוד איך. שנה שעברה הייתי ממש קרובה ואז באליפות אירופה חטפתי וירוס בגמר. ביקשתי מהמאמן שלי למצוא לי תחרות בשבוע שאחרי, כי ידעתי שאני בכושר. התחריתי, אבל הייתה שם רצה שבפעם הראשונה ניסתה מכשולים, רצה לפניי נפלה בבור מים ובלבלה את כל הריצה. רצתי 9:31, רק שנייה וחצי מהשיא, וזה שבר אותי".
ובכל זאת - ניסית כל הזמן לשבור את השיא, זה לא תסכל?
"ניסיתי, אבל זה כל הזמן היה שם. רצתי כמעט את כל התחרויות בין 9:31 ל-9:36. ידעתי שזה שיא שאפשר לשבור. בסוף העונה גם פספסתי את הקריטריון לאולימפיאדת פריז במספר מקומות, זה היה ממש מבאס. הסתכלתי על המאמן שלי ואמרתי לו - השנה זה לא קורה שוב".
כמה התאכזבת באמת מהחמצת פריז?
"מאוד. רציתי חוויה מתקנת אחרי טוקיו, שם עם הקורונה, המסכות, הבידודים, לא באמת חוויתי את האולימפיאדה. רציתי לטעום מהדבר האמיתי, וכשזה לא קרה, נשבר לי הלב. אבל עכשיו אני מסתכלת קדימה - ללוס אנג'לס".
מה חסר לך כדי להגיע ממש לטופ העולמי?
"זאת הייתה רק התחרות השנייה שלי השנה במכשולים - יש עוד כמה בקרוב. לי לוקח זמן להיכנס לעניינים, זה מקצוע מאוד טכני. אני מאמינה שמתחרות לתחרות הכל יתחבר, ובאליפות העולם בטוקיו כבר אגיע מוכנה. וגם זו תהיה הזדמנות לחוות את טוקיו באמת".
דווקא שלושת אלפים מכשולים - מה מושך אותך דווקא לשם?
"זה מקצוע מאתגר בטירוף, ואני אוהבת את זה. אני אוהבת את בור המים, את המכשולים, את זה שצריך להיות בפוקוס מוחלט, גם באימונים וגם בתחרויות. זה לא רק ריצה, זה דורש ריכוז, קואורדינציה, טכניקה. אני פשוט נהנית מזה".
וזה מקצוע שקצת בצד, גם בארץ וגם בעולם. זה לא כדורגל או כדורסל. מרגישה שאת נלחמת על המקום שלו?
"בהחלט. כשהתחלתי לא הרבה אנשים הכירו את המקצוע הזה בארץ. אבל עם הזמן אני רואה יותר ויותר אתלטים נכנסים לזה, מתעניינים, צעירים שמנסים. אני שמחה שיש לי חלק בזה. אולי זה לא המקצוע הכי זוהר באתלטיקה, אבל הוא מושך, ויש לו קהל בעולם. לאט לאט זה נכנס גם לתודעה בארץ".
ומה המחיר של כל זה? מה את מקריבה?
"הרבה. אני מפסידה חגים, לא חיה קרוב למשפחה ולחברים, רוב הזמן אני בארה"ב. לא יוצאת כל סופ"ש כמו חברים שלי בגיל שלי. אבל אני יודעת למה אני עושה את זה, וזה שווה הכל".
ומצד שני – מה את מרוויחה?
"המון. קיבלתי מלגת לימודים, סיימתי תואר ראשון ושני, אני חלק מקבוצה מקצועית, ויש לי חסות של אנדר ארמור. הכרתי אנשים מדהימים מכל העולם, השתפרתי באנגלית, הפכתי לעצמאית. הספורט הזה נתן לי המון".
כמה ההצלחה שלך היא בזכות המערכת? או דווקא למרות הקשיים?
"גם וגם. מועדון מכבי ת"א תמיד תומך בי. גם האיגוד, הוועד האולימפי והיחידה לספורט הישגי שם בשבילי, גם כשאני בחו"ל. מצד שני, היו לא מעט רגעים שבהם הייתי צריכה לסלול את הדרך בעצמי, לעשות בחירות קשות ולהילחם על כל דבר. אבל זה חלק מהמסע".
אדוה תשתתף בקיץ הקרוב בתחרות גרנד סלאם ירושלים שתתקיים ב-14 באוגוסט באצטדיון גבעת רם. גרנד סלאם ירושלים זו תחרות ברמת Silver והשתתפות בה מבטיחה ניקוד אירופאי ועולמי לאתלטים. כהן שהינה ירושלמית בעצמה, תתחרה ב-2,000 מ׳ מכשולים לצד מתחרות מרחבי העולם מול הקהל הירושלמי הביתי.
