בין דפי ההגדה שמדריכים אותנו לספר ביציאת מצרים מדור לדור, עולה בכל שנה מחדש השאלה מה אנחנו מעבירים לילדים שלנו. מהם הערכים, הזיכרונות, התובנות והשאיפות שמהווים את השרשרת שמחברת אותנו לאבותינו.
בפרויקט המיוחד לחג הפסח של "ישראל היום" - "והגדת לבנך", אנחנו פוגשים את שחר שגיב, אחד מהטריאתלטים הגדולים בתולדות ישראל, שייצג את המדינה באולימפיאדות טוקיו 2020 ופריז 2024, ואת אביו, ד"ר שמי שגיב, כירופרקט מומחה, חוקר כושר גופני ובעיקר רץ מרתון מצטיין, שייצג את ישראל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.
שחר, מאגודת מכבי תל אביב, פרץ דרך בענף שלא זכה לחשיפה רבה בארץ, כשהפך לאחד מהטריאתלטים הישראלים הראשונים שמתמודדים ברמות הגבוהות בעולם, ואף זכה במדליית הכסף במשחקים האירופיים ב־2023. בזכות שילוב של משמעת, סיבולת ורוח לחימה הוא נכנס להיסטוריה כספורטאי ישראלי אולימפי בענף אתגרי במיוחד.
שמי, שצמח בדור אחר, עשה את דרכו בתנאים צנועים בהרבה. במרתון האולימפי של לוס אנג'לס 1984 הוא לא רק ייצג את ישראל, אלא גם הניח את אבני הדרך למסלול עתידי במשפחה.
לאורך השנים הפך לדמות מפתח בחינוך הגופני בארץ, ובבית - לדמות המעצבת את הדור הבא. הוא אימן את שחר ואת אחיו הצעיר רן, ליווה אותם מהצעדים הראשונים ועד לרמות הגבוהות ביותר, ולקח חלק פעיל בעיצוב הזהות הספורטיבית והאישית שלהם.
"גדלנו בבית בתוך משפחה אולימפית", מספר שחר. "בזכות הערכים שאבא הטמיע בנו מגיל צעיר זו לא הייתה שאלה של אם להגיע לאולימפיאדה, אלא מתי נגיע לשם. תמיד ידעתי שאני רוצה לעסוק בספורט מקצועני ושזאת תהיה הקריירה שלי".
שמי, איך הרגשת כששחר בחר גם הוא בדרך הספורט המקצועני?
"מצד אחד זה מה שאתה מכוון בלב שלך, וכשזה קורה אתה מבין את כובד המשקל ואת כל מה שמשתמע מכך. זה היה לעודד אותם ולעורר את ההשראה, ומצד שני לדאוג שיהיה להם את כל מה שצריך כדי לממש זאת".
עד כמה אתה מעורב בקריירה של שחר - אתה נותן טיפים או מעדיף לשמור מרחק?
"הייתי מעורב מאוד. בתחילת הדרך זה היה לבדוק כל הזמן מה הם צריכים, להיות בקשר עם מאמנים שלהם, פציעות, החלטות כמו ללכת לפנימייה או איפה להתחרות. זה לא שאני קיבלתי עבור הבנים החלטות, אבל עזרנו לחשוב על פתרונות".
שחר מיישר קו עם אביו: "המעורבות של אבא בחיים הספורטיביים הייתה מאוד בריאה ולא 'פושרית', הוא תמיד נתן לנו להחליט, ורק היה נותן את הזווית שלו".
האם היו חילוקי דעות ביניכם סביב ניהול הקריירה? אם כן - איך פתרתם אותם?
שחר: "ברור שהיו, אבל בסופו של דבר ההחלטה היא של הספורטאי ולא של האבא".
"לא הרגשתי לחץ, כן אחריות"
שחר, האם העובדה שאבא שלך היה ספורטאי אולימפי בעצמו יצרה אצלך תחושת אחריות או אפילו לחץ?
"לא לחץ, אלא אחריות - כי רציתי ליצור דור המשך למה שאבא שלי התחיל פה. הוא כל כך אהב ספורט, בעיקר אולימפי, וראיתי כמה הוא מתרגש מכל אולימפיאדה, מכל תחרות שראינו בטלוויזיה, זה גרם לי גם להתרגש בכל אירוע כזה ועוררר בי רצון גם להיות חלק מזה".
שמי, מהו הטיפ הכי חשוב שאתה מרבה לתת לשחר, גם כספורטאי וגם כבן?
"קודם, שתמיד יקשיב לאמא שלו. הטיפים זה בתחילת הדרך, בגיל 13-11, אז אמרתי להם 'לא משנה מה תעשו בגילים הללו, אף אחד לא יזכור את זה, אלא מה תעשו בגיל 19 והלאה'.
"לאט־לאט ומשנה לשנה הייתה פריצת דרך, עד ששחר הלך כברת דרך יותר מאיתנו והגיע לשתי אולימפיאדות. עכשיו הוא מכוון לאולימפיאדה שלישית ברציפות והוא כבר בדרך שלו, אז אני לא יודע איזה עוד תמיכה אני יכול לתת לו".
שחר, האם אתה מרגיש שהרקע הספורטיבי של אביך העניק לך יתרון על פני ספורטאים אחרים, או דווקא הציב אותך תחת עין בוחנת יותר?
"חד־משמעית נתן לי יתרון. הרבה ספורטאים, בטח הישראלים לפני צבא, כמהים לתוצאות מהירות. אני הבנתי כבר בהתחלה שמה שאני עושה בנוער זה לא כל כך רלוונטי. למדתי ממנו את הסבלנות, ושהזמן שלי יגיע ויוביל אותי לחלומות".
שמי: "יש הורים שדוחפים מהר לתוצאות ואז הספורטאי נשרף. נתנו להם את הרוגע שמדובר בריצת מרתון ולא בספרינט, וזה מה שהם לקחו ומימשו זאת".
שחר ממשיך ללוס אנג'לס 2028 - זו תהיה בעצם סגירת מעגל לשניכם.
"אני לא אוהב להסתכל על זה ככה, זו החלטה שלו והדרך שלו. גם אם היה מפסיק, הייתי מוריד את הכובע בפניו. הוא מבחינתי מימש והגשים, וכל השאר זה רק בונוסים".
שחר, אתה רואה את עצמך ממשיך את המסורת ומעביר את הלפיד הלאה לילדיך יום אחד?
"זה יהיה חלום, אבל הרבה יהיה תלוי גם באשתי ובאיך שהיא תקבל את זה, כי היא יודעת מה זה להיות ספורטאי אולימפי, היא חיה איתי חמש שנים ומבינה את הקשיים. אבל אני אנסה להטמיע כמו שאבא שלי עשה - בצורה הכי בריאה, ולהשאיר להם בסופו של דבר את הבחירה".
לפני סיום השיחה שחר מבקש להביע הערכה לתומכים בו מאחורי הקלעים: "חשוב לי להגיד שלא הייתי יכול לעשות את זה בלי נותני החסויות שלי הרבלייף ואלטשולר שחם, ותודה כמובן גם לוועד האולימפי, איגוד הטריאתלון והאגודה שלי מכבי ת"א - שמלווים אותי לאורך כל הדרך".
