אשרף שחוק, המתמחה בתחום הרפואה האורתופדית, זכה להכרה בינלאומית כאשר נבחר להיות הישראלי היחיד שיתקן פרוטזות לספורטאים במשחקים הפראלימפיים שיתקיימו בפריז. הוא יהיה חלק מצוות של 150 טכנאים שיעבדו בכפר האולימפי ובמתקני התחרויות.
אשרף, בן 33 מכפר ראמה שבצפון הארץ, הוא בעל יכולות מיוחדות בעבודה עם ספורטאים פראלימפיים. יש לו פתרונות חכמים לצרכים האישיים של כל אחד. כמי שעובד עם ספורטאים רבים מישראל, הוא גם מבין את החשיבות של התאמת פרוטזות לא רק מהבחינה הפיזית אלא גם מהבחינה הפסיכולוגית, החשובה לא פחות.
את התחום למד אשרף בגרמניה, ב־Ottobock, החברה הגדולה בעולם לייצור כיסאות גלגלים, אביזרי שיקום ותותבות. זו חברה ותיקה מאוד, שהוקמה מייד לאחר מלחמת העולם הראשונה, בגלל מספר הפצועים הגדול. הוא חי עשר שנים בגרמניה והתמחה בתותבות לידיים ולרגליים של ספורטאים פראלימפיים, ובמקביל עשה גם תואר שני. הוא חזר לארץ ב־2019, ושנה מאוחר יותר פתח את המכון שלו, "ASO Orthopedics", במועצה המקומית ג'דיידה־מכר (איחוד של שני כפרים). היום הוא גם משמש מדריך ומעביר הרצאות בארץ ובעולם.
"להתקדם, לא להתבייש"
את ההזדמנות שנפלה בחלקו, עם ההזמנה לכפר האולימפי, מתכוון אשרף למנף ולקדם פרויקטים נוספים בתחום הפרוטזות, כדי להעלות את המודעות לאתגרים שהספורטאים מתמודדים איתם. הוא מקווה שהנוכחות שלו במשחקים הפראלימפיים תעורר השראה ותעודד יותר אנשים לעסוק בספורט. "זו הזדמנות מדהימה עבורי", אומר אשרף בראיון ל"ישראל היום", "אני מתכוון להעניק לספורטאים את התמיכה והעזרה שהם צריכים כדי להצליח בתחרויות. אני רוצה שהם ירגישו בטוחים ובעלי יכולת, ואני כאן כדי לוודא שהפרוטזות שלהם מתפקדות בצורה הטובה ביותר".
איך בכלל הגעת לכל התחום הזה?
"האמת היא שבמקרה. טסתי לגרמניה כדי ללמוד רפואת שיניים, אבל הלכתי לתערוכה וראיתי את התחום הזה, שלא היה כל כך מפותח בארץ. אמרתי לעצמי שאעשה את המבחן להתקבל ללימודים בתחום הזה. היינו 17 תלמידים, חוץ ממני כולם גרמנים, ורק אני ואחד נוסף הצלחנו לעבור את המבחן. כך התחלתי ללמוד את זה".
ועד לאן זה הוביל אותך?
"היום אני עובד עם משרד הביטחון, משרד הבריאות, עם כל הקטועים כאן בארץ. אני מנסה כמה שיותר לעזור להם להתקדם, ולא להתבייש. עד לפני כמה שנים היו שמים כל מיני כיסויים, והרבה לא רצו להודות שיש להם פרוטזות".
עד כמה התחום הזה התפתח במהלך השנים?
"התחלנו להביא טכנולוגיה חדשה לארץ, ועכשיו עם המלחמה מותר לחיילים לקחת כל מה שהם רוצים. הבאנו כל מיני פרוטזות ממוחשבות, שאפשר להיכנס איתן למים, לעשות ספורט, ובעצם כל דבר. התחום הזה רק הולך ומתפתח, גם בארץ וגם בעולם".
המטרה: לוס אנג'לס 2028
"לכל סוג ספורט יש תותבת מתאימה", מתחיל אשרף להסביר איך המומחיות שלו משתלבת בענפים הפראלימפיים השונים. "למשל, בריצה יש תותבת שנראית כמו קשת, ואני מתאים כיוונים לכל אחד לפי בית הגדם. אצלנו בחברה יודעים מה טוב למטופל ומה לא טוב. לאדם בגובה של 1.70-1.60 מ' לא אתן קשת של חצי מטר. זה לא יקל עליו כי הוא יתחיל לאבד את השליטה. החוקים הם לפי הגוף של כל אדם".
איך נוצר הקשר עם המשחקים הפראלימפיים?
"הם מכירים אותי שנים, ואני היחיד בארץ עם תעודת מאסטר. עבדתי כבר עם ספורטאים שהיו בדרך למשחקים בריו 2016 ובטוקיו 2020. החברה שאני עובד איתה היא הכי גדולה, והיא מביאה את כל הטכנאים הכי טובים בעולם. כשהתקשרו אלי ושאלו אם אני מוכן להגיע למשחקים כדי ללוות את כל הקטועים מהעולם, מייד אמרתי שכן.
"זו תהיה חוויה טובה בשבילי, שתוסיף לי לניסיון. מעבר לזה, אין לנו הרבה ישראלים קטועים בתחרויות בפריז, אז כשאחזור לארץ אעשה הכל כדי לעזור להרבה קטועים להיכנס למשחקים בעוד ארבע שנים בלוס אנג'לס, כדי שנביא כמה שיותר מדליות - זאת המטרה שלי. אני רוצה לעזור לכל הישראלים הקטועים, שכולם יידעו מה אנחנו יכולים לעשות".
יש עליך הרבה אחריות בפריז.
"כן ממש, שמו אותי כטכנאי SOS. אם למטופל יהיה איזה שבר בפרוטזה, גם בתוך התחרות, אני אהיה שם כדי לסדר לו את הבעיה. אני גם אגיע לאתלטיקה לעזור באופן ספציפי לספורטאים, ולא רק לאלה עם הפרוטזות. אעזור לסדר כיסאות גלגלים בכדורסל".
איך זה יעבוד בפועל?
"יהיו לנו הרבה טכנאים בכפר הספורטאים. אנחנו גם נישן שם ויהיה לנו אזור שבו נתקן, הקימו שם בית מלאכה גדול. נתקן הכל במקום, והספורטאים יכולים להגיע אלינו מתי שהם רוצים. מובן שגם נהיה בשטח כדי לעזור".
"כמו אח של המטופלים"
אתה מרגיש שזו הדרך שלך לייצג את המדינה?
"כן ברור, אני מאוד רוצה לייצג בדרך הזו את המדינה. זו גאווה גדולה. הדם שלי ישראלי, ואני אעזור כמה שיותר גם לישראל. עקבתי גם אחרי המשחקים האולימפיים ושמחתי על ההצלחה שם. אני שמח שזאת הפעם הראשונה שלי באירוע כזה גדול ועוד בפריז, זה עולם אחר להיות שם. יש לנו עכשיו הרבה פצועים צעירים מהמלחמה, ויש להם כוח לעשות ספורט. אני רואה את המטופלים עכשיו, ואין לי ספק שאכניס אותם למשחקים הבאים, כדי להביא מדליות, גם מי שלא איתי במכון. אני אשמח לראות כל אחד שיחזור ללכת. שיעשו ספורט, אתן להם מוטיבציה".
אילו תגובות אתה מקבל מהמטופלים?
"זה מאוד מרגש לראות אותם חוזרים ללכת, כל אחד עם הסיפור שלו. פתאום אחד עומד ואומר לך 'תודה', אני כמו אח שלו, זה מרגש. אני מלווה אותם עכשיו לכל החיים, ולא רק פעם אחת. גם כשיש בעיה בפרוטזה או צריך להכין חדשה. רק שיעשו ספורט".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו