הבעיה בגלישת רוח, היא המילה השניה בשם. היא הפרובלמטית. צריך רוח. זה לא כמו כדורגל, שיש שער, שופט ומשרוקית בשביל לקיים בעיטת פתיחה. פה ממתינים. חום של 35 מעלות, בקושי יש צל וממתינים. ממתינים ועוד קצת בשביל האווירה. הלו, האם באנו להמתין בסבלנות, או לקחת מדליה? חכו, השיוט נדחה למחר, הודיע הכרוז.
ולמה כל התענוג הזה קרה, כי אם לא שמתם לב, חצי מהתחרויות מתקיימות במקומות מרכזיים, בכדי לשווק את צרפת שלא ממש צריכה יח"צ ובכל זאת לא יחסכו מכם מדי יום את היופי של מגדל אייפל ושער הניצחון.
אז את תחרויות השייט הציבו במרינה של מארסיי, שנמצאת במעין מפרץ יפהפה כשמסביב ישנם איים קטנים. זה מצטלם נהדר והתיירים מתפעלים, רק שהרוח נתקעת בפקקים של ניס ומעדיפה להישאר שם. ת'כלס? צודקת. אם תצטרכו לבחור בין שתי הערים, אני יכול לסמן בשבילכם בטופס.
רגע, יש שינוי מגמה, אני מרגיש קצת בריזה שמלטפת לי את מעלה הסנטר, נדמה לי שהרגשתי משב קטן באיזור זווית העין. יאללה שופט אפשר לקרוא לשחקנים מחדר ההלבשה? נמסר מהוועדה המארגנת שזה מספיק להעיף עפיפון, אבל לא להטיס גלשן. תחזרו יותר מאוחר.
כיף, אין מה להגיד. כיף עילאי, אני לפחות חושב שכיף, כי יכול להיות שאני כבר הוזה מאחר שהשמש חיסלה חצי מהתאים האפורים, השאירה רק שלוליות בקצוות.
נו, בחייאת שיקראו כבר למישהו עם מאוורר תעשייתי. אני וכל הצופים סיכמנו שנעשה 'פו' רק שייצאו לדרך. בריצת מאה מ' מסיימים תחרות בפחות מעשר שניות וכאן, במרינה, לאנשים יש זמן להחליף כתובות, לשלוח מכתב בדואר והוא גם יגיע לפני שמישהו יתעורר עם מדליה.
די, הגזמתם. שנערב את היושב במרומים? מה זה בשבילו קצת רוח, שמונה קשר, עם הפנים למפרש? עוד רגע אנחנו גולשים לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028, שיעשה נס קטן, לא מבקשים שיבקע את הים. כולה קצת רוח, עבודה צדדית.
בסוף כאמור דחו את השיוטים לשבת ואז נקווה שהמדליה תקדים את הרוח, עליה בטח לא כדאי לסמוך.
