אירוניה במיטבה: דווקא התביעה של בלה חדיד תחשוף את הקשר האנטישמי של "אדידס"

בעקבות הקמפיין של חברת "אדידס" לקידום הקולקצייה של אולימפיאדת מינכן 1972, שהופסק לאחר טענות לאנטישמיות, בלה חדיד תובעת את החברה בטענה לחוסר אחריות תאגידית. מאחורי התביעה עומד אביה, מוחמד חדיד, ששוויו מוערך בכ-200 מיליון דולר.

מדובר בתביעה גדולה נוספת נגד החברה לאחר שמחזיקי המניות בה תבעו אותה בשנה שעברה בעקבות החוזה שנחתם עם קניה ווסט, שגם הוא הופסק לאחר אמירותיו האנטישמיות. התביעה טענה שדמותו הבעייתית של ווסט, במגוון תחומים, לא הובא לידיעתם טרם חתימת החוזה איתו.

הנאשמים העיקריים בזמנו היו מנכ"ל החברה קספר רוסטד וסמנכ"ל הכספים הארם אולמייר, במהלך שמקבל נראות של ניסיון נואש לניקוי המצפון. הראפר, שעמדותיו ודמותו לא הוחזקו בסוד ופורסמו בהרחבה, יצא נקי מהסיפור. כעת ב"אדידס" מנסים לתקן את העיוותים. על פי גורמים, עמותת "אדידס" תודיע עד סוף הקיץ על זוכי מלגות למלחמה באנטישמיות בספורט בסכום כולל של 20 מיליון דולר.

ההיסטוריה של אדידס מתועדת היטב בנוגע לקשרי מייסדיה עם המפלגה הנאצית. החברה אף הלבישה חלק ניכר מהספורטאים הגרמנים באולימפיאדת ברלין ב-1936, אירוע ה-sportswashing הידוע הראשון.

כזכור, במהלך האולימפיאדה במינכן לפני 52 שנה, שעמדה במרכז הקמפיין האחרון, נרצחו 11 מחברי המשלחת הישראלים בדם קר בידי טרוריסטים של ארגון "ספטמבר השחור". המשחקים עצמם התחדשו לאחר יום אחד בלבד, בעוד שאר חברי המשלחת הישראלית שבו מיד ארצה. מדובר באחת ההחלטות הספורטיביות הבזויות בהיסטוריה. היא גם מוזכרת כאירוע ששינה את התפיסה הביטחונית של מדינת ישראל במגוון היבטים.

הקמפיין של "אדידס" וחדיד כשלעצמו לא בהכרח נופל תחת הקטגוריה של אנטישמיות, אבל אלו שיצרו אותו לא היו צריכים לבחור בה כפרזנטורית מלכתחילה לאור עמדותיה הידועות ביחס ליהודים ולישראל. בתביעה בין הצדדים אפשר רק לאחל לחשיפות נוספות של התנהלות לא נכונה, או לכל הפחות להביא לכך שאירועים עתידיים יימנעו בעזרת מודעות קיימת למציאות.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות